המחשבה לפיה פועלת המדינה בגבולות החוקים – שגויה. הציבור אינו מציית לחוקים אלא לתחום כל שהוא הנמצא במשולש שהחוק הוא צלעו הראשונה, ההיגיון צלעו השנייה, והמוסר צלעו השלישית.
הציבור רוצה לשמור על החוק כי באופן בסיסי כולנו מעוניינים בחיים שלווים ומסודרים. אך
אילו היו אומרים לנו לנסוע בחורף ב'רוורס', היינו מסרבים והאשמה היתה כמובן בשלטונות, לא בנו. כלומר הצייתנות שלנו אינה נובעת
הציבור אינו מציית לחוקים אלא לתחום כל שהוא הנמצא במשולש שהחוק הוא צלעו הראשונה, ההיגיון צלעו השנייה, והמוסר צלעו השלישית
מן החוק לבדו אלא בגלל שיש בו מספיק הגיון בכדי שנציית.
יש צלע נוספת שסוגרת את המרחב בתוכו אנו פועלים – המוסריות. אם תצווה הממשלה לשלח זקנים וחולים שכבר אינם יכולים להועיל לחברה, אל השממות הקפואות כפי שנוהגים האסקימואים, יהיה בחוק הזה הגיון רב, אבל איש לא יציית לו משום שהוא יהיה בלתי מוסרי בעליל. ושוב – האשם במקרה של סרבנות שכזו, לא יהיה במי שעובר אלא במי שפוקד.
כיצד נקבעים גבולותיו של המשולש הזה?
את הצלע של החוק היבש קובע השלטון. לשלטון, כל שלטון, יש למעשה כח בלתי מוגבל לחוקק ולצוות כאוות נפשו. יכולה הממשלה באמצעות הרוב בכנסת, לחוקק חוק שידחה את הבחירות בחמישים שנה. למה היא לא עושה זאת? רק בגלל סיבה אחת, כי היא יודעת שהציבור יתמרמר והיא תאבד את הלגיטימיות שלה. כלומר, כל שלטו מייצר חוקים ופקודות בגבולות שהוא מניח שהציבור מוכן לסבול, הגיונית ומוסרית.
מכיוון שכח רוצה תמיד עוד כח, משתדל תמיד השלטון לדחוק עוד ועוד את הגבולות הללו. אלא שלמזלנו, את גבול ההגיון ואת הגבול המוסרי לא השלטון מסמן אלא אנחנו, האזרחים, בזכות היכולת ולעיתים אף החובה, שלא לציית. כך נוצר תחום הגיוני ומוסרי שבתוכו מתפקדת החברה.
כדי להעצים את כוחו, משתדל השלטון לשכנע אותנו כי חוסר ציות יוביל לקריסת המדינה. אך האמת הפוכה. הפשעים הגדולים בתולדות האנושות נוצרו כשהאזרחים התעלמו מחובתם לייצר גבולות הגיוניים ומוסריים לשלטון החוק. החברות שבהם התחוללמי שציית בגוש קטיף, למרות שידע כי הפקודה אינה הגיונית ואינה מוסרית, הביא את הטילים לבאר שבע, הביא את 'עופרת יצוקה', הביא את גולדסטון, הביא את מסע הדה-לגיטימציה הבינלאומי לעצם קיומה של המדינה
התהליך הזה – הן אלו שבדרך כלל קרסו.
מי שציית בגוש קטיף, למרות שידע כי הפקודה אינה הגיונית ואינה מוסרית, הביא את הטילים לבאר שבע, הביא את 'עופרת יצוקה', הביא את גולדסטון, הביא את מסע הדה-לגיטימציה הבינלאומי לעצם קיומה של המדינה, ובקיצור – הצייתן שלנו סיכן את עצם קיומה של המדינה.
"יש לנו לאן ללכת" – ענה בנחת הרב אליקים לבנון למראיין ההיסטרי ששאל/דרש לסגור את ישיבות ההסדר. "חיילנו עומדים באופן קבוע בראש רשימת המצטיינים ביחידות המובחרות ביותר. אם צה"ל מבקש לוותר על שירותנו נמצא דרכים אחרות לשרת את העם והמדינה". דברים ברוח זו השמיע גם הרב אליעזר מלמד מישיבת הר ברכה. בעוד ראשי מכינות קדם צבאיות וחלק מישיבות ההסדר – מתפתלים נוכח גילויי האחריות והמצפוניות של החיילים, נתנו רבנים אלה את מלוא הגיבוי המוסרי לתלמידיהם. השמאל ההיסטרי המאיים בסגירת הישיבות משול לזנב המכשכש בכלב. סוד גלוי הוא כי "קו הדם" - כלשונו של אורי מילשטין, מבוסס כיום בעיקר על חיילים 'כתומים'.
הכתובת הנכתבת על קיר לשכתו של נתניהו – ברורה. חורבן הגולן, חורבן ההתיישבות ביש"ע וחלוקת ירושלים.
הצבת גבולות ברורים מן הצד השני עשויה למנוע זאת. ייתכן ואנו עדים, בחלק מישיבות ההסדר, לצמיחת דור חדש המסוגל לעשות זאת.
הציבור רוצה לשמור על החוק כי באופן בסיסי כולנו מעוניינים בחיים שלווים ומסודרים. אך
אילו היו אומרים לנו לנסוע בחורף ב'רוורס', היינו מסרבים והאשמה היתה כמובן בשלטונות, לא בנו. כלומר הצייתנות שלנו אינה נובעת
הציבור אינו מציית לחוקים אלא לתחום כל שהוא הנמצא במשולש שהחוק הוא צלעו הראשונה, ההיגיון צלעו השנייה, והמוסר צלעו השלישיתמן החוק לבדו אלא בגלל שיש בו מספיק הגיון בכדי שנציית. יש צלע נוספת שסוגרת את המרחב בתוכו אנו פועלים – המוסריות. אם תצווה הממשלה לשלח זקנים וחולים שכבר אינם יכולים להועיל לחברה, אל השממות הקפואות כפי שנוהגים האסקימואים, יהיה בחוק הזה הגיון רב, אבל איש לא יציית לו משום שהוא יהיה בלתי מוסרי בעליל. ושוב – האשם במקרה של סרבנות שכזו, לא יהיה במי שעובר אלא במי שפוקד.
כיצד נקבעים גבולותיו של המשולש הזה?
את הצלע של החוק היבש קובע השלטון. לשלטון, כל שלטון, יש למעשה כח בלתי מוגבל לחוקק ולצוות כאוות נפשו. יכולה הממשלה באמצעות הרוב בכנסת, לחוקק חוק שידחה את הבחירות בחמישים שנה. למה היא לא עושה זאת? רק בגלל סיבה אחת, כי היא יודעת שהציבור יתמרמר והיא תאבד את הלגיטימיות שלה. כלומר, כל שלטו מייצר חוקים ופקודות בגבולות שהוא מניח שהציבור מוכן לסבול, הגיונית ומוסרית.
מכיוון שכח רוצה תמיד עוד כח, משתדל תמיד השלטון לדחוק עוד ועוד את הגבולות הללו. אלא שלמזלנו, את גבול ההגיון ואת הגבול המוסרי לא השלטון מסמן אלא אנחנו, האזרחים, בזכות היכולת ולעיתים אף החובה, שלא לציית. כך נוצר תחום הגיוני ומוסרי שבתוכו מתפקדת החברה.
כדי להעצים את כוחו, משתדל השלטון לשכנע אותנו כי חוסר ציות יוביל לקריסת המדינה. אך האמת הפוכה. הפשעים הגדולים בתולדות האנושות נוצרו כשהאזרחים התעלמו מחובתם לייצר גבולות הגיוניים ומוסריים לשלטון החוק. החברות שבהם התחולל
מי שציית בגוש קטיף, למרות שידע כי הפקודה אינה הגיונית ואינה מוסרית, הביא את הטילים לבאר שבע, הביא את 'עופרת יצוקה', הביא את גולדסטון, הביא את מסע הדה-לגיטימציה הבינלאומי לעצם קיומה של המדינההתהליך הזה – הן אלו שבדרך כלל קרסו. מי שציית בגוש קטיף, למרות שידע כי הפקודה אינה הגיונית ואינה מוסרית, הביא את הטילים לבאר שבע, הביא את 'עופרת יצוקה', הביא את גולדסטון, הביא את מסע הדה-לגיטימציה הבינלאומי לעצם קיומה של המדינה, ובקיצור – הצייתן שלנו סיכן את עצם קיומה של המדינה.
"יש לנו לאן ללכת" – ענה בנחת הרב אליקים לבנון למראיין ההיסטרי ששאל/דרש לסגור את ישיבות ההסדר. "חיילנו עומדים באופן קבוע בראש רשימת המצטיינים ביחידות המובחרות ביותר. אם צה"ל מבקש לוותר על שירותנו נמצא דרכים אחרות לשרת את העם והמדינה". דברים ברוח זו השמיע גם הרב אליעזר מלמד מישיבת הר ברכה. בעוד ראשי מכינות קדם צבאיות וחלק מישיבות ההסדר – מתפתלים נוכח גילויי האחריות והמצפוניות של החיילים, נתנו רבנים אלה את מלוא הגיבוי המוסרי לתלמידיהם. השמאל ההיסטרי המאיים בסגירת הישיבות משול לזנב המכשכש בכלב. סוד גלוי הוא כי "קו הדם" - כלשונו של אורי מילשטין, מבוסס כיום בעיקר על חיילים 'כתומים'.
הכתובת הנכתבת על קיר לשכתו של נתניהו – ברורה. חורבן הגולן, חורבן ההתיישבות ביש"ע וחלוקת ירושלים.
הצבת גבולות ברורים מן הצד השני עשויה למנוע זאת. ייתכן ואנו עדים, בחלק מישיבות ההסדר, לצמיחת דור חדש המסוגל לעשות זאת.