משהו רע קורה לליכוד. לא רק שמנהיגו בנימין נתניהו הפך לקבלן הביצוע של מרצ ושלום עכשיו, והטיל גזירות אכזריות על ההתיישבות שלא היו כמותן מאז קום המדינה. גם הסמן הימני של ממשלתו, השר ד"ר בני בגין, שנתמנה ע"י המצביעים למנוע השמאלה של נתניהו, הולך ומאבד את המצפן והמצפון.
בני בגין, האדמו"ר האידיאולוגי של הליכוד, 'נסיך הנסיכים', הולך ומאמץ עמדות מנוגדות לעקרונות היסוד הבסיסיים של המחנה הלאומי. זהו אותו בגין, האיש והאינטגריטי, שבעבר ניתן היה לכייל את הסרגל על פי יושרתו והגינותו, עד כדי כך שב-1999 התפטר ביושר רב מן מהפוליטיקה, לאחר שמצא עצמו, כדבריו, "שליח ציבור ללא ציבור". היום הוא כבר אינו כזה. עמדותיו בסוגיות מדיניות וציבוריות שעל הפרק מבטאות תפיסות מובהקות של השמאל. אופיר פינס לא היה מבטא זאת אחרת.
שומר החותם האידיאולוגי
ייאמר מיד כי זכותו של כל אדם, ובכלל זה גם מי שמשמש שר בממשלת ישראל, אפילו הוא במקרה דנן מכהן בתפקיד של השר לענייני-שום-כלום, ללא שום משרד פונקציונלי, לשנות דעתו. מותר ומותר ללא ספק. הבעיה היא שבמקרה כזה מחוייב שליח הציבור להחזיר את המנדט לשולחיו.
הבעיה היותר גדולה נעוצה בכך, שבני בגין היה הגורם הישיר שקושש קולות מן הימין לטובת הליכוד. האיש ששמו והליכותיו היו למותג של אמינות ונאמנות לבוחר, הוא האיש שהעניק הכשר אידיאולוגי לבנימין נתניהו, המנהיג ההפכפך שממנו כבר לא ציפו לכלום. מצביעים רבים מן המחנה הלאומי, ובראשם 'סרוגים' שמאסו מסיבה זו או אחרת במפלגה מגזרית, התלבטו אם להצביע ליכוד, אך 
ומה במציאות? – לא להאמין: בגין עקף את נתניהו משמאל, ולא רק תמך בגזירות ההקפאה הנואלת והמרושעת, שמחזירה לחיינו את גזירות הספר הלבן המנואץ, אלא אפילו התנדב להיות המשווק הבכיר של הגזירות
לבסוף הרגיעו חששותיהם והצביעו מחל: הרי בני בגין, האידיאולוג הגדול, הוא זה שישמור על נתניהו לבל יסטה שמאלה מדי.
ומה במציאות? – לא להאמין: בגין עקף את נתניהו משמאל, ולא רק תמך בגזירות ההקפאה הנואלת והמרושעת, שמחזירה לחיינו את גזירות הספר הלבן המנואץ (שאביו ז"ל נלחם נגדן בחרב ובחנית), אלא אפילו התנדב להיות המשווק הבכיר של הגזירות. מי היה מאמין שהאיש המיוסר, בעל המראה הנזירי, שנשלח לכנסת כדי להיות המאבטח מימין של נתניהו, הפך לשותף מלא לשבירה שמאלה.
הכהנת והפונדקית
אבל למה ללכת רחוק? קחו עניין כמעט ביזארי וחסר חשיבות מדינית: מעמדה הרשמי של השפה העברית במדינת ישראל.
השפה העברית היא כמובן זו השלטת בפועל בישראל, בדיוק כפי שהצרפתית בצרפת, האנגלית באנגליה והגרמנית בגרמניה. אבל בניגוד לשפות-הלאום הנהנות במולדתן ממעמד בכורה בלתי מעורער, נחשבת השפה העברית במדינת ישראל לנחותה, לבת השפחה. החוק הישראלי שירש את כל חוקי המנדט (אלא אם כן בוטלו ע"י הכנסת) אימץ גם את החוק הקנטרני של ממשלת המנדט (סעיף 82 ב'דבר המלך במועצתו'), אשר מגדיר את השפה העברית שוות ערך לערבית ולאנגלית. ממש כהנת כפונדקית.
עד שמספר ח"כים ושרים מן הימין, ובהם יריב לוין (ליכוד), מוץ מטלון (ישראל ביתנו), אברהם מיכאלי (ש"ס) ועוד, החליטו לשים קץ למצב אבסורדי ששרד מימי שלטון המנדט, אותו שלטון שאביו של בני בגין נהג לכנות במבע של מיאוס: "ממשלת האוייב הזר". הם
אבל בני בגין, כך חשפה רון-מוריה, לא רק שהצביע נגד, אלא אף נשא נאום חוצב להבות נגד הענקת מעמד בכורה ללשון העבריתיזמו חקיקה שתעניק לשפת עבר את המעמד הראוי לה. מה פשוט וצודק מזה?
לא נלאה אתכם בפרטי הליכי החקיקה המסורבלים. רק נציין (ותודה לסופיה רון-מוריה מ'מקור ראשון' שחשפה את הסיפור) כי בוועדת השרים לחקיקה שעסקה בנושא, צידדו השרים לבנת, אדלשטיין ומרגי בחקיקה המוצעת, ואילו השרים נאמן, מרידור ואיתן – לך תבין אותם! - התנגדו.
שולחיו של הסמן הימני בני בגין לכנסת, בוודאי ציפו שהוא יכריע בקולו לעקירת סרח-העודף המנדטורי שהותיר בארצנו "האוייב הזר". טריוויאלי דוקטור ווטסון, נהג שרלוק הולמס לומר במקרים כאלה. אבל ביתר רצינות: למה יהיה שונה מעמדה של שפת היהודים בישראל ממעמדם המועדף במדינת ישראל של שאר הסמלים היהודיים המבטאים את שובו של עם ישראל למולדתו: יום השבת וחגי ישראל, הדגל וההימנון?
אבל בני בגין, כך חשפה רון-מוריה, לא רק שהצביע נגד, אלא אף נשא נאום חוצב להבות נגד הענקת מעמד בכורה ללשון העברית. השרים זקפו אזניהם בפליאה כשבגין, איש ההדר הז'בוטינסקי, הוביל את ההתנגדות ונשא נאום נלהב בו הזהיר מפני "פגיעה בזכויות הערבים במדינה".
דת המשפט
בפעם הקודמת הפתיע השר בגין את שולחיו כאשר הצטרף למחנה השמאל במאבקו למניעת פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. בני בגין, אהוד ברק, אופיר פינס, ג'ומס (מרצ), יחימוביץ, אהרון ברק, חשין, זמיר, מזוז – כל השמאל וחבורת שלטון החוק בסירה אחת. ובמקרה אחר הצטרף, בוועדת השרים לענייני חקיקה, לעמדת השמאל נגד החלת דין רציפות למתן חנינה לעצורי ההתנתקות. "יש בעיה עקרונית", הסביר לאתר 'וואלה', "עם חנינה גורפת".
כל כך עקרונית, עד שלא היתה בלבו שום חמלה על הילדים שהתבצרו על הגגות בכפר דרום ובנצרים. לחסיד הנרצע של דת החוק והמשפט היתה, נעבעך, איזושהי בעיה עקרונית עם הפגנת חמלה כלפי טובי נאמני ארץ ישראל שנאחזו בציפורניהם ברגביה.
פתרון שתי המדינות
השחיקה בעמדותיו של המותג בגין מתבטאת גם בעמדות החדשות שאימץ לעצמו. אם עד לבחירות התחייבו ראשי הליכוד לשני לאווים – לא למדינה פלשתינית ולא לפגיעה בהתיישבות, הרי הליכוד ברובו, ובכלל זה בני בגין, הפרו את שניהם. על הפגיעה בהתיישבות כבר דיברנו. אבל מסתבר שבגין גם ויתר על הלאו הראשון. מי היה מאמין שהאיש יסכים, בניגוד מוחלט לתורת שתי גדות לירדן של מורו ורבו האידיאולוגי ז'בוטינסקי, לקריעת נתחים מארץ ישראל המערבית, לטובת הקמת מדינה פלשתינית בתחומיה?
לא מאמינים? רק בשבוע האחרון פירסם בגין בבטאון הבית של השמאל, 'הארץ', מאמר נרחב ומנומק שמסביר "למה אין הסכם (עם הפלשתינים) ולא יהיה בקרוב", ובו הוא מטיל את מלוא האחריות לקיפאון המדיני על אש"ף. במאמר מלומד עמוס מובאות מייגעות, תוך
לא מצאנו במאמר אף מילה אחת המסתייגת מעצם חלוקת הארץ ומסירת נתחים ממנה לאוייב האכזר. "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתרציון מדוייק של המקור ומועד בואן לאוויר העולם, הוא טוען כי המו"מ הישראלי-פלשתיני נותר קפוא והסכם עם אש"ף לא נראה באופק, בשל החלטות הוועידה הששית של הפתח. "פתח אינה מקבלת באמת", מתאונן בגין, "את 'פתרון שתי המדינות' ואינה מסתפקת כיעד סופי אפילו בהקמת מדינה עצמאית בקווי 67' שבירתה ירושלים".
מן המאמר עולה שבגין כבר השלים עם הקמת מדינה פלשתינית במולדת העם היהודי. אילו אש"ף קיבל את פתרון שתי המדינות, היתה הארץ נחלקת למדינה ישראלית ולמדינה פלשתינית. עכשיו נותר לו, למסביר הבכיר של הליכוד, שלא ממשלת ישראל אחראית לאי הקמתה. לא מצאנו במאמר אף מילה אחת המסתייגת מעצם חלוקת הארץ ומסירת נתחים ממנה לאוייב האכזר. "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (יומא, פ"ו, ב').
זכותו של בגין, כפי שאמרנו בראש הדברים, לבצע תרגילי 'סלאלום' אידיאולוגים, אפילו לחבור לעמדות השמאל ולהיות חסיד נרצע של דת המשפט והבג"ץ. אבל מצד שני, היושרה שהפכה לסמלו האישי של אביר המוסר הפוליטי מחייבת שיבצע, אם נותרה בו מעט אינטגריטי, מהלך דומה לזה שביצע 'מיסטר קלין-בגין' ב-1999, כשהתנתק ברוב הגינות מהפוליטיקה, החזיר לבוחריו את המנדט והלך הביתה.