בג"ץ גילה אתמול, בפסק הדין שלו לגבי כביש 443, רגישות למרקם החיים הערבי על חשבון חיים של יהודים. לא ייתכן שערבים יצטרכו לנסוע בדרכים עוקפות, לא ייתכן שסגירת כביש תימשך כל כך הרבה זמן. אלא שהטיעונים הללו תקפים רק לגבי ערבים. כשזה קורה ליהודים – זה דווקא בסדר. במקרים הפוכים בג"ץ לא מצווה על צה"ל לפתוח צירים חסומים ליהודים, ואפילו לא משאיר להם 5 חודשים להתארגן. האיסור הוא גורף.
בג"ץ גילה אתמול, בפסק הדין שלו לגבי כביש 443, רגישות למרקם החיים הערבי על חשבון חיים של יהודים. לא ייתכן שערבים יצטרכו לנסוע בדרכים עוקפות, לא ייתכן שסגירת כביש תימשך כל כך הרבה זמן. אלא שהטיעונים הללו תקפים רק לגבי ערבים
הדוגמא המגוחכת ביותר, במצב הנוכחי, היא של כביש עוקף ביתוניא. מדובר בכביש המחבר בין יישובי מערב בנימין – דולב, טלמון וכו' – לירושלים, שנסלל במיוחד לטובת המתיישבים היהודיים אחרי הסכם אוסלו, כדי שהללו לא יצטרכו לעבור בתוך הכפר ביתוניא.
לפני 9 שנים, עם פרוץ מלחמת אוסלו, אסר צה"ל את תנועת היהודים על הכביש בגלל קירבתו לכפר ביתוניא והעובדה שחלק ממנו עובר בתוך עין-עריך, ושלח את המתיישבים לנסוע לירושלים בדרך עוקפת – דרך קרית-ספר, מחסום שילת, ומשם ב...כביש 443.
הנסיעה לירושלים של תושבי יישובים אלו התארכה מאז מ-30 דקות ללמעלה משעה וחצי. הטיעון היה כמובן ביטחוני, הרצון לשמור על ביטחון היהודים ועל חייהם.
כעת באים שופטי בג"ץ ומלמדים הלכה שאם לא היתה כה עצובה היתה ממש מצחיקה: בכביש עוקף ביתוניא אסור ליהודים לנסוע עם ערבים בגלל שהדבר מסכן את חייהם, אבל בכביש 443 מותר לאותם יהודים בדיוק לנסוע עם ערבים. שם ביטחון היהודים אינו בסכנה.