בציבור האמוני, ולא רק בדור הצעיר אלא גם בציבור המבוגר שלו, מתנהל דיון וויכוח איך להתייחס אל המדינה ומוסדותיה, לאחר שכל מערכות השלטון: הממשלה, הכנסת, המשפט, הצבא, המשטרה ועוד, חברו כולם לנשל אלפי יהודים ישרי דרך, אנשי אמונה ועמל, שהקימו בגוש קטיף בשליחות המדינה את ביתם, ולפתע באטימות ונחישות גורשו מנחלתם והרסו את ביתם. וכתום הסערה טרם הספיקו לאסוף את השברים, החלו במחנה הנרדפים הרהורים וערעורים בקול רם האם זאת עדיין המדינה שלנו, האם אחרי הפניית הגב בצורה כל כך אכזרית של מוסדות השלטון האם עלינו לשמור להם אימונים.

אלא שלכאורה את השאלה הזו היינו צריכים לשאול מאז קום המדינה, מאז שגזזו לילדי תימן את הפאות וכדומה, כבר מאז היה לכאורה מקום לשאלה: הזו היא מדינת ישראל, "יסוד כסא ה' בעולם"? ברם בשאלה זו יש ערבוב של שני מרכיבים שאת ההבדל בינם

המדינה של הקב"ה והחזירים הם של בן גוריון" ויש להפריד בין החזירים למדינה --

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל

הטיב לנסח מו"ר הרב צבי יהודה: "המדינה של הקב"ה והחזירים של בן גוריון". ובגלל החזירים אין לבעוט במדינה. כי מה היא מדינה? הרמב"ן במנין המצוות מגדיר את מצוות ישוב הארץ: "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה", ובלשוננו: ריבונות יהודית בארץ ישראל וישובה, להגדרה זו אין מובן אחר אלא "מדינה". במובן זה הקמת המדינה היא קיום מצוות עשה של תורה.

ואכן כך סוברים שניים מגדולי התורה בדורות שקדמו, הרב יהושע מקוטנא (ישועות מלכו יורה דעה סו) ורבי צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות יד) שלדעתם בישיבת יהודים בארץ ישראל תחת שלטון גויים לא מקיימים עדיין מצוות ישוב הארץ, אלא רק כאשר אנחנו אדוני הארץ. ולפי דבריהם נמצא שרק בה' אייר תש"ח עם הקמת המדינה חידש העם היהודי את מצוות ישוב הארץ שהיתה מנועה ממנו כל שנות הגלות.

כשאנו אומרים: "המדינה של הקב"ה" כוונתנו היא שהמדינה אינה רכושה של קבוצה זו או אחרת בעם ישראל, גם אינה של דור מסוים, אלא היא של עם ישראל כולו לדורותיו, היא הגשמת חלום הדורות שאליו כספו היהודים כשאמרו: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ניקח לדוגמא את ה"תורה", אין לך דבר שאנו משייכים אותו לקב"ה כמו התורה, שאנו קוראים לה "תורה ה' תמימה", ועל התורה נאמר: "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". האם יעלה על הדעת שבגלל כמה פושעים שנכשלים בתורה אנחנו נהיה "ברוגז" עם התורה. כך גם לגבי המדינה, האם בגלל מערכות שלטוניות של ממשלה זו או אחרת הנוהגות שלא כהלכה, האם בגלל זה ניתן גט למדינה.

במסכת ברכות (י, א) מסופר שהנביא ישעיה הוכיח את המלך חזקיה על שאינו מקיים "מצוות פרייה ורבייה", השיב לו חזקיה כי נאמר לו ברוח הקודש שיהיו לו בנים רשעים, ועל כך אומר לו הנביא: בסודותיו של הקב"ה למה לך, אתה תעשה מה שנצטווית והקב"ה יעשה הטוב בעיניו. ומסביר הרב אברהם יצחק הכהן קוק (עין איה שם) שחזקיה כמלך רואה את הדברים כאן ועכשיו, ובהבחנה הזו חשש חזקיה שהבן הרשע כשיתמנה למלך אחריו הוא יהיה אסון לעם ישראל, והוא חזקיה אינו מוכן להיות שותף לכך.

ואילו הנביא שרואה את הדברים לא במבט של דור אחד אלא במבט של נצח אומר למלך: מלכות בית דוד דומה לשלשלת המורכבת מחוליות חוליות, שאם אתה מחסיר אחת מהן אז תתפרק כל השלשלת, וגם אם עכשיו יש חסרון של דור אחד מהו דור אחד בנצח, על כן כדאי לסבול דור אחד ממלך רשע ובלבד לשמר את רציפות המלכות.

כך אפשר לומר גם כלפי "מדינת ישראל", כדאי לסבול קדנציה שלטונית אחת ועוד אחת שאינן שלימות ובלבד לשמר את רציפות הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל. וזה כוונת דברי מו"ר הרב צבי יהודה כשאמר: "המדינה של הקב"ה והחזירים הם של בן גוריון" ויש להפריד בין החזירים למדינה.