עם שלם עושה דברים רעים ומזעזעים, חוטא חטאים קשים ונוראים, עובד עבודה זרה מהגרועה ביותר עלי אדמות. ולפתע ללא התראה מוקדמת, פורץ כל העם בבכי מר שמזעזע את אמות הסיפים.
מה קורה לעם? הרי הם יצאו בקולות עזוז וגבורה למרוד כנגד המנהיג הנערץ משה רבנו, הרי העם היה נחוש לזנוח לאנחות את תורת משה, ולמלאות את התאוות השפלות ביותר שבלב האדם? האם העם החליט פתאום לחזור בתשובה? האם העם שם לב לפתע לאיזה עליבות נפש הגיעו, ומחליט שהגיע הזמן להתחנן ולהתרפק לפני הקב"ה שיצילם מיצרם הרע שתוקף אותם ללא רחמים?
אומרים חז"ל, שהעם בכה מפני שלהפתעתם הרבה הם שמו לב שמנהיגם הנערץ משה רבנו שידע להוליכם ביד חזקה ביציאת מצרים, ידע להתמודד עם שגיונותיהם ומשוגותיהם, ידע ללטפם כשצריך, ידע לגעור בהם כשצריך, ידע להוכיח אותם, ידע לעמוד כנגדם ואיתם בימים הכי קשים שלהם. ידע להתמודד נגד ששים ריבוא מבני ישראל כשחטאו בחטא העגל, וטחן את העגל עד דק. ידע להתמודד היטב בפרשת המרגלים, השליו, המן וכו' וכו'. ועיקר העיקרים, הוא ידע גם את הדרך כיצד להשיבם אל המסלול הנכון, אפי אם היה נזקק להענישם ולחבוט בהם כהוגן.
והנה לפתע פתאום רפו ידיו, והוא לא יודע כיצד להתמודד עם הפשעים של עם ישראל, פתאום ההלכות והאמירות הברורות אינן יוצאות מפיו. פתאום הכל נעלם ממנו, משה מנהיגם הנערץ נכנס ל'בלק אאוט' חשוך ומדכא, הוא נבוך ומהוסס. והעם רואה זאת, ופורץ בבכי מר, כמו ילדים שרואים את אביהם מובס וחסר יכולת תגובה, באופן פתאומי.
עם ישראל מצפה ומייחל למנהיג שידע לא להיגרר אחרי משוגותיהם, ולא להתרשם ממעשיהם. העם רוצה מנהיג חזק, חכם, פיקח ונבון, מנהיג שיודע להבחין בין טוב ורע, יודע מתי לומר, עד כאן! העם צמא וכמה למנהיג היודע להתמודד ולהגיב לכל התפתחות שלא תבוא, הוא מצפה ממנהיגו שלעולם לא יתרשלו ויתרפו ידיו.
ובחלל הריק הזה נכנס פנחס בן אלעזר שהבין את המצב הקשה של משה, ופירש יפה את הבכי והיללות של העם, והחליט לקחת את ה'חוק' בידים ולהשיב את הסדר על כנו.
שני דברים חשובים למדים ממעשה זה.
א. אנשים צמאים למנהיג שידע לומר להם גם את הדברים הקשים ביותר, בתנאי שמאחורי הדברים תהיה הנהגה שקולה ונבונה שיודעת את אשר לפניה. ב. כשחסרה הנהגה יציבה ובוטחת, התרופה לקשיים ולחטאי העם היא הרבה יותר קשה וכואבת. – ולכן פנחס שנכנס לחלל הריק הזה נאלץ היה לנקוט בצעד חריף ודרסטי, והרג את נשיא שבט שמעון והמואבית, ורק ע"י הרג זה נעצרה המגפה – להבדיל ממגפות אחרות של הקב"ה שנעצרו ע"י משה בתפילות ובתחנונים.
הורים מתמודדים לעתים עם ילד שבוכה וצועק, מרגיז ומתחצף, מציק ונטפל. והם אובדי עצות ולא יודעים את נפשם. הם הרי מעניקים לו את כל ישותם, הם קונים לו כל דבר שהוא חפץ בו, הם ממלאים הרבה מגחמותיו, הם מגינים עליו כשהמורה 
מורה שרוצה להצליח לחנך את ילדי כתתו כיאות, צריך שידע לתחום תחומים ברורים וחדים בנושאי לימוד, ובנושאי הנהגה בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם
מצביע בפניהם על הבעיות של ילדם האהוב, הם יריבו קשות עם השכנה שהעיזה – שומו שמים, לצעוק על ה'מאמי' שלהם.
והם לא תופסים דבר אחד, בכיו ורגזנותו של ילדם הוא עליהם בלבד - ובגללם. הוא מתחנן בפניהם. אבא, אמא תגידו לי פעם אחת לא!! תסרבו לגחמות שלי, בבקשה מכם תעמידו אותי על מקומי, אל תפחדו ממני. אל תגנו עלי מפני המורה שלי. המורה שלי צודק! הוא מבין טוב מאוד את הפגמים והקשיים שלי. אנא בבקשה מכם תשמעו לו, עשו כדבריו. היו חזקים, חכמים ונחושים. אל תעשו לי הנחות, אל תתרשמו מהבכי וההתפרצויות שלי. אתם תראו שאם תהיו חזקים, - אוהב אתכם הרבה יותר, אהיה הרבה יותר רגוע, אהיה גאה בכם, אלמד הרבה יותר טוב. ואני עצמי אהיה אהוב הרבה יותר על חבריי ומוריי.
הורים שלא יאזינו למנגינה האמיתית של בכיו של בנם, יאלצו לאחר אכילת קש וגבבא מרובים, להתנהג בצורה הרבה יותר קיצונית בחינוכו של בנם או שבסופו של דבר הם יאחרו את 'רכבת החינוך', ויספגו בושות וקלונות רבים מבנם שכה הרבה תקוות תלו בו.
מורה שרוצה להצליח לחנך את ילדי כתתו כיאות, צריך שידע לתחום תחומים ברורים וחדים בנושאי לימוד, ובנושאי הנהגה בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם. אסור בשום פנים ואופן שתהיה הנהגה של איפה ואיפה בין תלמידים. כל תלמיד ויהא הטוב ביותר והמוכשר ביותר - שסרח, ועבר קו אדום ברור, צריך לדעת שהתשלום בוא יבוא. וגם אם המורה נתקל בהורים שמתנהגים בחולשת דעת כלפי ילדם, בל יירך לבבו. יידע המורה להסביר להם בצורה נבונה מושכלת ומבוארת היטב, את ההשלכות העתידיות של הנהגה שכזו. ואם בנם ימשיך בדרכו הנלוזה, תהא זו אחריותם שלהם לתוצאות חינוכו הפגום...
מורה שיידע להנחיל בחכמה בתבונה ובנועם הנהגה שכזו, יקבל בסופו של יום הערכה והערצה מתלמידים והורים כאחד. שלא לדבר על כך שהוא עושה את עבודת הקודש שלו בצורה המושלמת והאיכותית ביותר. ושכרו מובטח.