נינוה היתה עיר שתושביה היו גזלנים וחמסנים. הנביא יונה נשלח ע"י הבורא להחזירם בתשובה. וכשיונה מבשר להם שאם הם לא חוזרים בתשובה הקב"ה יחריב תוך 40 יום את מדינתם, נזעקו המלך והשרים להחזיר בתשובה את העם, שמא חלילה יחריב ה' את מדינתם. והוציאו 'ספר חוקי השבת גזל'. נוקשה ביותר, ובהם החוקים דלהלן:
1. מי שגזל קורת עץ ובנה אותה בביתו, יהרוס את ביתו וישיב את הקורה הגזולה
2. גם אם הקורה הגזולה נבנתה בבנינו של שר חשוב, תוחזר הקורה לבעליה תוך הריסת ארמונו.
3. אדם שמצא מציאה ברשות הרבים ואין עליה סימנים, צריך להשיבה לבעליה, ויהי מה.
4. סבתא שסרגה סוודר לנכד שלה, והכניסה בתוכו 2 חוטי צמר גזולים, צריכה לפרום את הסוודר ולהשיב החוטים
5. קנה חורבה ומצא בקירותיה אוצר זהב, יילך לשופט ויפשפש בטאבו, ויחזיר ליורשי הבעלים הראשונים אפי' 35 דורות לאחור.
בדיני ישראל המקפידים מאוד על גזילה, אין חובה לבצע חוקים דרקוניים שכאלו. אם גזלת קורת עץ ובנית אותה בביתך, אתה חייב להשיב ממון כפי שווי הקורה, אבל אינך חייב להרוס את הבית.
טון הדיבור! אם אדם יודע שדיבורו בוטה, צעקני, פוגעני. ישים לב לדבורו מכאן ולהבא. וישתדל גם כשנתקל במצבים מרגיזים, להגיב במתינות. לא להעלות את טון דיבורו, ולרכך את תנועות ידיו וגופו.
ומה עוד עשו אנשי נינוה כדי 'להרשים' את הקב"ה בתשובתם?
המלך הוציא תקנון נוקשה שבו הוא מצווה על צום כללי של האדם והבהמה. 'האדם והבהמה והבקר והצאן אל יטעמו מאומה, אל ירעו, ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה'.
נראה שמלך נינוה ברצותו לרצות את ה', ירד מהפסים לחלוטין.
ואומרת הגמ': 'העמידו אנשי נינוה עגלים מבפנים ואמותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואמותיהם מבחוץ'. הפרדה מוחלטת בין העגלים לאמותיהם, הפרות לא יוכלו להניק את העגלים והעגלים לא יכלו לינוק, וכך געו אלו ואלו. העגלים געו מרוב רעב, והפרות געו מכאב החלב שבעטיניהם, ומצער ילדיהם.
ואיימו אנשי נינוה: אם הקב"ה לא ירחם עלינו ויקבל את תשובתנו, אנו לא נרחם על הבהמות.
האם תשובה אכזרית שכזו מקובלת? האם תשובה כזו רוצה הקב"ה מאתנו?
ודאי שלא! להיפך תשובה כזו היא תשובה מסולפת, אכזרית, שקרית ובלתי קבילה בעליל.
אמנם אנו צמים ביום כיפור, אבל אסור בשום פנים שהצום יהיה אכזרי. להיפך אם יש צד קטן של פיקוח נפש, מצוה לאכול. וודאי שלא להתאכזר לבהמות שלא פשעו ולא חטאו.
ואיזו היא דרך תשובה היהודית?
(רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ד) 'יהא אדם מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו. כלומר, אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים, ומשנה מעשיו לטובה ולדרך ישרה וכו'.
התשובה ביהדות היא תשובה שתהליך בניה ארוך ומפותל כרוך בה. החוטא צריך להתבונן בנפשו פנימה ולחקור את חטאיו והגורמים להם. להתרחק מן החטא, ובעיקר לנסות להתמודד עם שורשי החטא, והנטיות הגורמות לחטאיו, ולהשתנות. לשנות את מהותו, את מהותו הפנימית והחיצונית כאחד
טון הדיבור! אם אדם יודע שדיבורו בוטה, צעקני, פוגעני. ישים לב לדבורו מכאן ולהבא. וישתדל גם כשנתקל במצבים מרגיזים, להגיב במתינות. לא להעלות את טון דיבורו, ולרכך את תנועות ידיו וגופו. ואט אט יתרגל לתגובות מתונות ומעוגלות. תגובות שסביבתו הקרובה לא הסכינה לראות שכמותם אצלו. וההפתעה הגדולה היא שגם הוא יראה לפתע איך שכל הסביבה משנה את טון הדיבור כלפיו, והמתח ששהה תדיר בקרבתו יתפוגג לו אט אט – ולפתע אדם חדש נולד.
מלים טובות! ע"י מחמאות, תיטיב עם זולתך ועם עצמך. אמור לחברך כבדרך אגב את מעלותיו. בהזדמנויות שונות החמא לו על הופעתו, אורח דיבורו, חשיבתו המענינת, טוב לבו וכו' וכו'. וראה זה פלא, אדם מוחמא זה יהיה מוכן לקבל ממך גם אמירות בקורתיות, ולפתע גם הוא ימצא אצלך מעלות, שתיהנה מאוד לשמוע עליהם. אבל זכור, הקפד להחמיא שלא במכוון, אלא רק כבדרך אגב, כי רק באופן זה המחמאה תהיה אותנטית ומהימנה.
הקשבה! הקשב לזולת, שמע את מה שיש לו לומר אפי' שהדברים מענינים אותך כשלג דאשתקד. בעצם הקשבתך אתה עושה עם הזולת חסד שאין לו מחיר. השתדל שלא להתבטא מידי הרבה, וודאי אין צורך שתספר על עצמך. כי לא אתה הוא שמעניין אותו, אלא הוא זה שמבקש את התעניינותך במצבו. הוא מבקש זוג אוזנים שומעות ומקשיבות, הוא לא מעונין בפה הממלמל שלך.
מתינות, מחמאה, הקשבה. שלושת הפעולות שיולידו אותנו מחדש, ובכך נזכה לאהבת אדם ולאהבת הבורא.
שנה טובה, וגמר חתימה טובה.