לאורך כל ההיסטריה של עמנו אפשר לאבחן נגע עצום בעם. כשעם ישראל יושב בשלווה ויש לו שפע גדול של גשמיות, הוא שוכח להודות לבוראו על כך ולבקש על הקיים. ובעקבות שכחה זו, ההידרדרות במדרון החטאים, גם בעבירות שבין אדם לחבירו – מובטחת!

בכל הגלויות שלנו כשהיה לנו טוב בין הגויים, התבוללנו ביניהם, ושכחנו את צור מחצבתנו. וכדי להוציא אותנו מהתבוללות זו, נאלץ הקב"ה להוציא אותנו בכוח מהכליה שגזרנו על עצמנו, וזה היה כואב, כואב מאוד.

רגעי ההתעוררות הכי גדולים של העם שלנו כאן בארץ, היו כשהיינו בשעת צרה. כשמגיעה עת מלחמה, פתאום אנו מאוחדים, רצים לבתי כנסיות, רצים לעשות חסדים. וכל זה כדי לרצות את ה' שיושיענו בעת צרתנו. ואילו כשטוב לנו, אנו בועטים ומכאיבים להקב"ה, ולעצמנו.

קראנו ביום כפור במחזור על ההרג הנורא של עשרת הרוגי מלכות – עשרה תנאים מגדולי ישראל שציוה הקיסר להרוג. כשהגיע תורו של ר' ישמעאל כהן גדול להיהרג, ציוה הקיסר לפשוט את עור פניו מעליו בעודו חי! כיון שהגיע למקום תפילין, צעק ר' ישמעאל צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעו שמים וארץ. ואמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: 'זו תורה וזו שכרה'?. יצאה בת קול ואמרה 'אם אשמע קול אחר – אהפוך את כל העולם לתוהו ובוהו'.

וקשה מאוד, הרי היתה בפי המלאכים טענה קשה ומוצדקת. האם עינוי כזה מגיע לגדול בישראל כמו ר' ישמעאל? ומה פש

הרגש במלוא ישותך ששום בית, גדול ומבוצר ככל שיהיה אינו חסין לאטום של איראן. נשום מלוא ריאותיך את הבריאות שהעניק לך הבורא, והרגש שכל נשימה ונשימה אינה דבר מובן מאליו

ר התשובה 'אם אשמע קול אחר, אהפוך את כל העולם לתוהו ובוהו'?

בתקופה ההיא עם ישראל היה נתון בסכנת כליה. מצד אחד בית המקדש כבר נחרב, ואין הגנה לעם. ומה שהיה יכול לקיים את העם בימים אלו, היו רק תפלות. ואותם עשרת הצדיקים שבדור גרמו לעם לישב בשלווה גמורה, מתוך ידיעה שהם מוגנים ע"י אותם צדיקים. וכך החל תהליך של ניתוק קשר עם הבורא. אין תפלה, אין בקשה לעתיד על שמירת הקיים, ובמצב זה לא ירחק היום והעם ייהפך לחוטא ומורד בהקב"ה. וכשהאנשים מורדים בהקב"ה, מבול מגיע לעולם ומחריבו. לפיכך גזר הקב"ה טרגדיה נוראה כל כך, שגרמה לעם למרר בבכי ולצעוק לה' שיציל אותם. והצעקות היו כל כך אימתניות, שעד היום כשאנו מזכירים את הרג הצדיקים, מזדעזעים אנו ובוכים בכי מר.

ברגע נורא זה כשר' ישמעאל צעק צעקה גדולה ומרה, והמלאכים שאלו את הקב"ה – זו תורה וזו שכרה – ענה להם הקב"ה: בעצם אתם צודקים. אם אשמע עוד צעקות של תפלה ותחנונים, איאלץ מכוח התפלה להציל את הצדיקים, ואז זה ענין של זמן והעולם ייהפך לתוהו ובוהו. כי שוב אתם תפסיקו להודות לה' ולהתפלל. וכשאין תפלה והודאה, אין מה שיחזיק את העולם. וזה פשר התשובה 'אם אשמע קול... אהפוך את העולם'. אין הכוונה שהקב"ה יהפוך את העולם, אלא ניתוק הקשר שלכם עם הבורא, יהפוך את העולם.

חוק טבע הוא: כשיש קשר לאבא שבשמים – אבא שומר עלינו. כשהבנים מנתקים את הקשר, כדי לחדש את הקשר, אבא צריך לעתים לזעזע אותנו.

אדם גר כל השנה בדירת הקבע שלו. דירה יפה, מטופחת, מעוצבת, מלאת שלוה ורוגע. וחושב לעצמו 'כמה טוב לי, מי יכול עלי. יושב לו אדם בביתו ומתבונן בילדיו הבריאים, ואומר לעצמו: 'יופי לי, ילדי נחמדים, מוכשרים, יפים בריאים, מי יכול עליהם'. וכשקורה לו אסון ח"ו, הוא מלא בטרוניות לבורא עולם 'למה זה מגיע לי, למה זה מגיע לו, במה חטאתי ופשעתי?

האם אותו אדם ידע להודות לה' על הקיים ולבקש על המשך הקיים? האם הוא הבין שזה לא מובן מאליו כל העושר והאושר שיש לו? מדוע רק כשרע לו הוא צועק אל ה', ומאשים את הקב"ה בנטילת אושרו?

כמו שלא הכרת בבוראך כשהיה לך טוב, מדוע כשרע לך אתה פתאום מכיר בו? מה פתאום אתה מלא טרוניות לישות שכלל לא הכרת בה ובמצוותיה? האם הבורא יתברך חתם איתך על חוזה בריאות לטווח ארוך? האם הוא חייב לך משהו? האם שיתפת אותו כשהרווחת סכום כסף גדול, ותרמת לעניים שלו? האם ממרומי סולם השובע הרוגע והשלווה שלך, ידעת להשפיל מבט למסכנים של הבורא ולסייע בעדם?

רוצה שהנתיבים לבורא יהיו פתוחים לפניך? הכר בבורא והתפלל אליו, שתף אותו בהצלחותיך, תודה לו על הדברים הנפלאים ששלח אליך, עשה היכרות קרובה עמו, סלול נתיבי תפלה ותחינה אליו.

צא לך לדירת העראי (שהיא הסוכה) בחג הסוכות הקרב, ותחוש במלוא העוצמה כמה שהחיים כאן הינם בעצם ארעיים, שבירים, ובלתי מובנים מאליהם. הרגש במלוא ישותך ששום בית, גדול ומבוצר ככל שיהיה אינו חסין לאטום של איראן. נשום מלוא ריאותיך את הבריאות שהעניק לך הבורא, והרגש שכל נשימה ונשימה אינה דבר מובן מאליו. התבונן מדירת הארעי שלך על הבית היפה וה'קבוע' שאתה גר בו בכל ימות השנה, והבן שהכל ארעי ובר חלוף.

וזו בעצם מטרת היציאה לסוכה. שלא ירגיש אדם שהוא מוגן, חסין, ובלתי שביר. ואין צורך להודות ולהתפלל לבורא. צא, צא מהקליפה, וגלוש לך לדירת הארעי, ותפנים שהכל פה זמני, ארעי, שביר ונפיץ, והכר את בוראך!

חג סוכות שמח