לפני שהלכתי ללמוד בישיבת כפר הרא''ה, אמר לי אבי ז''ל, 'בכפר הרא''ה יש שני תלמידי חכמים יקרים במיוחד, הרב נריה ויבלח''ט הרב צוקרמן, שים לב אליהם.  ואני, נער העולה לכיתה ט', התאמצתי בכל כוחי 'לשים לב'.



באותו זמן, הארץ געשה סביבנו בעקבות הסכמי  אוסלו, והרב נריה בער כולו. לא אחת ראיתי דמעות נוצצות בעיניו כשדיבר על הפגיעה בקדושת הארץ. ההסכמים והשיחות פגעו ופצעו את ליבו, ובריאותו נחלשה. אני זוכר איך בשיחה אחת דיבר עמנו הרב נריה על ההפגנות ועל חשיבותן, וסיפר בכאב ובנחישות איך הכין בעצמו תיק עם תפילין וגמרא לזמן המעצר.



הרב נריה היה מחנך ברמ''ח אבריו. כיום אני מבין שהדברים היקרים ביותר שמחנך אמיתי מעביר לתלמידיו, אי אפשר לסכמם במילים. הרב נריה לימד אותי איך לחיות את הדברים.

המפגש עם הרב נריה היה עבורי מכונן. פגשתי את הרב בערוב ימיו, אך החיוניות והחיות שקרנה ממנו הייתה עצומה. עד אז ראיתי איך אנשים נולדים רכים ומרגישים, אך אט אט מתקשה לבבם והנה איש זקן ו'בוגר'. פחדתי מבגרות שכזו, פחדתי לאבד את הלהט ואת החיוניות שבדברים. הרב נריה גילה לי שאין הדבר כך. אדרבה, הרגישות שהייתה בקרבו, הייתה עצומה, והחום הפנימי שבו פרץ כחום כלפינו -  תלמידיו הצעירים. ''עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו''. הרעננות המצויה בכלל בצדיקים גם בזקנותם, והתגלתה ברב נריה, הפכה אותי לגמרי.

הרב נריה היה מחנך ברמ''ח אבריו.  כיום אני מבין שהדברים היקרים ביותר שמחנך אמיתי מעביר לתלמידיו, אי אפשר לסכמם במילים. הרב נריה לימד אותי איך לחיות את הדברים.

הרב נריה הסתלק בי''ט כסליו. אצל החסידים י''ט כסליו זהו יום מיוחד של שמחה. ואני חש כי הדברים מתחברים. החסידות כולה יותר משהיא תנועה מילולית, היא תנועה של חיים, ובכך חידושה. החיים הללו מתבטאים בגדלות של תורה, בעומק עיוני המתגלה אצל תלמידי חכמים וצדיקים אמיתיים. אך עוצמתה של תנועת החסידות מתגלית בפרץ החיוניות שהיא נותנת בשדרות עם הקודש.
הרב נריה החל דרך חשובה, והנה קומץ תלמידיו של הרב קוק זצ''ל הפכו לקהילה ענקית. אך את הדרך הזו עלינו להעמיק ולהרחיב, ולשאוף ללמד אחד את השני את תורת ה' – תורת חיים.

כדברי הרב קוק זצ''ל: 'הנני פותח את קברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונתתי רוחי בכם וחייתם. לשעבר תורה נתתי בכם, לעתיד  חיים אני נותן לכם.'