הדבר החשוב ביותר לדעת הוא שההורים אוהבים מאוד את ילדיהם. הם רוצים, ממש מתאווים, לקשר חי ואמיתי עם ילדיהם הבוגרים, הם מעוניינים, ואפילו שואפים, לתת מכל מה שיש להם את המרב.
לשאלה זו קשה ואולי בלתי-אפשרי, לתת תשובות והדרכות מעשיות, באשר ה'משתנים' רבים כמספר השואלים, ואין מקרה אחד דומה לחברו.
אך ננסה לתת כמה עקרונות כלליים שיכולים לעזור להתמצא במבוך: הדבר החשוב ביותר לדעת הוא שההורים אוהבים מאוד את ילדיהם. הם רוצים, ממש מתאווים, לקשר חי ואמיתי עם ילדיהם הבוגרים, הם מעוניינים, ואפילו שואפים, לתת מכל מה שיש להם את המרב.
המצב ברוב המשפחות, בהם חיים הבנים והבנות הבוגרים את חייהם לעצמם, כשהקשר עם ההורים הוא בעיקר נימוסי, אינו לרצון ההורים בדרך-כלל (ומי שמתקן, מובטחת לו בתורה אריכות ימים...).
מאידך, מכירים ההורים ה'חכמים', שאת הקשר שהיו רוצים בו, אי אפשר ליצור 'בכוח', ולכן הם מסכימים, לטובת הבנים, להניח לדור הצעיר לבנות את חייו כהבנתו, ללא התערבות מלמעלה.
כשהבנים פונים בבקשת עזרה להורים, יתכן שההורים רואים בזה איתות לשדרוג מערכת היחסים עם הבנים. זאת למרות שהבנים
כשהבנים פונים בבקשת עזרה להורים, יתכן שההורים רואים בזה איתות לשדרוג מערכת היחסים עם הבנים. זאת למרות שהבנים, בדרך-כלל, רואים בזה רק פניה לאותו צורך מבוקש, ללא שינוי במערכת היחסים בכללה
, בדרך-כלל, רואים בזה רק פניה לאותו צורך מבוקש, ללא שינוי במערכת היחסים בכללה. נוסיף כמה סימני דרך ואזהרות מנפילה למקומות שקשה לצאת מהם:
א. כיבוד הורים: בכל פניה להורים טמונה סכנה שתשובתם תהיה שלילית, או שלא תספק את הבנים השואלים/מבקשים. "לפתח חטאת רובץ"; מצב כזה עלול לגרום להפחתה ביחס הכבוד הראוי להורים. עלינו לזכור, לשנן ולהפנים שמצוות כיבוד אב ואם אינה מותנית, והיא חובה עלינו גם כשבצדק יש לנו ביקורת כלפיהם, וק"ו כשיש לנו ביקורת שאינה צודקת.
ב. בין איש לאשתו: בכל פניה להורים, מעורבים לפחות ארבעה אנשים: בני הזוג הפונים ובני הזוג שאליהם פונים (גם כשאחד מבני הזוג פונה לאחד ההורים, מעורבים 'בנסתר' שני בני הזוג). עלול להיווצר מצב בו אין בני אחד הזוגות או בני שני הזוגות תמימי דעים. עלול גם להיווצר מצב בו נוצרת השוואה בין הורי הבעל להורי האישה (בין שההשוואה מועלית על-ידי הזוג הצעיר ובין כשהיא מועלית על-ידי ההורים). אלה וכאלה עלולים להותיר אחריהם קפידה, מתיחות, ואפילו מריבה בין בני אחד הזוגות. אחריות כבידה מוטלת עלינו לשמור ולהישמר מפני מצבים כאלה.
ג. ישנם אנשים שאינם רוצים לספר אפילו לקרובים אליהם ביותר, את מצבם הכלכלי, הרפואי וכדומה. בקשה של בנים להוריהם עלולה ל'הכריח' את ההורים לספר על קשיים שיש להם בנושא כלשהו, כדי להסביר את סירובם למילוי הבקשה, ואחר-כך להצטער על מה שעשו... ישנם בנים שאינם ששים לספר על מצוקותיהם, והדיון בבקשתם עלול לגרום לתביעה (עדינה יותר או פחות) להסביר מניעים שהבנים לא היו רוצים לספר עליהם. גם זה נכלל בתוך האחריות לדעת לסגת בדרך נאותה לפני שיהיה מאוחר, על כל המשמעויות של האיחור.
ד. חשבתם מה לומר ומה לא לומר; וגם אמרתם את מה שרציתם לומר. אולם יתכן שההורים לא ירדו לסוף דעתכם, ובעיקר לסוף רמזיכם. חשוב להבהיר, בצורה ראויה, את מה שעומד מאחורי המילים, שהרי רוב ההורים וגם הבנים אינם נביאים לדעת מה מסתתר שם, מאחורי המילים.
נשתדל ונתפלל שלא תארע תקלה על ידינו; ובעיקר, שאהבה שבינינו תופיע במלוא עוזה והדרה.
(מתוך עלון קוממיות שיראה אור בשבת הקרובה)