כשבכל בתי הכנסת קראו בשבת את פרשת וישלח, במסדרונות האו"ם של תש"ח, היתה התרוצצות רבתי לקראת ההצבעה במוצאי שבת, על חלוקת פלסטינה לשתי מדינות לשני עמים. במוצאי שבת נערכה ההצבעה שעצרה את נשמת העם היהודי, היהיה רוב למדינה ליהודים שלש שנים אחרי השואה?
שלשים ושלש מדינות הצביעו בעד, שלש עשרה התנגדו, עשר מדינות נמנעו. בכך התקבלה החלטה על מדינה ליהודים, וסיום המנדט הבריטי על פלסטינה, שנמשך מחנוכה תרע"ח 1917, עת נכנס הגנרל אלנבי לירושלים, עד חנוכה תש"ח 1947, עת החליטה מועצת הבטחון להקים מדינה לעם היהודי. במשך שלשים שנות שלטון אנגלי, פיתחה ממשלת אנגליה את הארץ, אחרי השלטון התורכי, לבלי הכר. אך עם זאת התכחשה באופן בולט להצהרת שר המושבות שלה הלורד בלפור, שהצהיר קבל עם ועולם אחרי מלחמת העולם הראשונה, ושבגללה קבלה אנגליה את המנדט על פלסטינה, כי ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. שיאה של ההתנגדות האנגלית להתיישבות היהודית בארץ, היתה בפרסום הספרים הלבנים, סגירת הגבולות בפני העולים לארץ, ובהתנגדות שיטתית לעליה הבלתי ליגלית של אוניות מעפילים, בזמן מלחמת העולם השניה ולאחריה.
לא בכדי סובבה ההשגחה העליונה לקרוא את אותה פרשה בשבת, שבאה כהקדמה להצבעה באו"ם, בטו"ב בכסלו תש"ח, כ"ט 
השם ישראל מבטא את הראש הרוחני של הקדושה והמלכות האלקית. השם יעקב שייך לקיום היהודי גם בגלות, אך השם ישראל שייך להתיישבות בארץ.
בנובמבר 1947. הפרשה מגוללת באוזננו את השם החדש של יעקב, אותו הוא מקבל פעמיים. מדוע המתין הקב"ה עד שובו של יעקב מן הגלות כדי להוסיף לו שם חדש, ולא נתן לו את השם ישראל בצאתו לגלות? הרי היה ברור גם ליעקב עצמו, שיציאתו לגלות היא תחילתה של תקופת מאבקים קשים, בינו ובין דודו, ובינו ובין אחיו. היה מקום לתת לו את השם ישראל המחזק ומחשל לקראת הבאות.
אין זאת כי השם החדש שונה מהשם הקודם במהותו. השם יעקב מבטא את אחיזת העקב של הצד התחתון של החיים. זהו הצד הגשמי והלאומי של הקיום היהודי. אך השם ישראל מבטא את הראש הרוחני של הקדושה והמלכות האלקית. השם יעקב שייך לקיום היהודי גם בגלות, אך השם ישראל שייך להתיישבות בארץ. השם הזה ראוי רק למי שמגלה נכונות להתמודד ולהלחם, להתנגד ולהאבק נגד כל הקמים עליו. רק אחרי המאבק של יעקב עם לבן ועם האיש שבא להאבק אתו, יכול הוא לקבל את השם החדש. השם הזה אינו מתנה, אין הוא בא להגן על חולשות ופחדים. הוא שם הניתן על העזה ומוכנות לחרף את הנפש, על עקרונות חיים שבלעדיהם אין קיום. רק מי שמוכן למסירות נפש להלחם ולהתמודד עם קשיים וייסורים, זכאי לקבל את השם ישראל.
היטיבה לבטא ולהלחין את זה נעמי שמר בשירה היפה ליל המלאך, לכבוד יום העצמאות השלשים וחמישה למדינת ישראל: בגופי עכשיו צלקת ויגע ומותש, אנכי ממשיך ללכת ויודע שם חדש, שנולד מתוך הליל ישראל, כי נולד מתוך הליל ישראל, לי נולד מתוך הליל ישראל. מתוך הלילה הארוך עד עלות השחר, לילה של גלות, אופל, שואה ופוגרומים של כל הדורות נולד שם חדש, ישראל. כך מבשר האיש ליעקב, וכך מודיע לו הקב"ה עם הגיעו לשכם.
בעיוננו בפרשה אנו מתקשים להבין, לאיזו מטרה היה צורך לברך את יעקב פעמיים? הרי המלאך ברך את יעקב לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל, מה מוסיף לו הקב"ה באומרו את אותן מילים לא ייקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. נראה לומר שברכת המלאך ליעקב לא היתה מתוכננת. התכנון היה שהקב"ה יתגלה ליעקב בשכם, ויבשר לו על השם החדש, אך יעקב לא ויתר, ודרש מהמלאך ברכה במקום, מבלי להמתין לפגישה בשכם.
מי ששם לב נוכח לדעת, שיש הבדל בין הנמוק לשם שנותן המלאך ליעקב, לשינוי השם בפי הקב"ה. המלאך מפרש את השם כביטוי למאבק שלו עם יעקב, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. אך הקב"ה לא תולה את שינוי השם במאבק, הוא מודיע ליעקב על שינוי השם ללא כל סיבה. נתינת השם על ידי המלאך הסבירה את משמעות השם ישראל בפי הקב"ה. ישראל הוא שררה ושלטון, שאינו מתקפל, מוותר, נסוג או עוקר נטוע. שלטון ישראלי יודע להאבק ולהתמודד, כפי שהיה בימי המנדט הבריטי, וכפי שהיה במלחמת השחרור, שפרצה למחרת ההכרזה על שתי מדינות לשני עמים.
יש רושם מתמשך לאורך שנים, ואף בימים האחרונים שהשם ישראל, כמו הדגל הישראלי, מתקפלים מכל חזית ומכל מאבק. עוקר
רק תמול שלשום התבשרנו שתי בשורות, המבטאות את קפול הדגל בצורה מבישה ומחפירה. שתי החלטות ממשלה שמוטב לו לא היו באות לעולם, מכריזות קבל עם ועולם, שלעם הזה אין יותר כח עמידה. תנו לשמש לעלות לבוקר להאיר, ואל תאבקו אתנו. קחו מה שאתם רוצים ותנו לנו לישון בשקטים, נסוגים, מתקפלים ומייחלים לשלום, העיקר תנו לשבת בשקט. רק תמול שלשום התבשרנו שתי בשורות, המבטאות את קפול הדגל בצורה מבישה ומחפירה. שתי החלטות ממשלה שמוטב לו לא היו באות לעולם, מכריזות קבל עם ועולם, שלעם הזה אין יותר כח עמידה. תנו לשמש לעלות לבוקר להאיר, ואל תאבקו אתנו. קחו מה שאתם רוצים ותנו לנו לישון בשקט. נמאס כבר משישים שנות מלחמה על המדינה הזאת. רוצים רק שקט ושלום עכשיו, לא משנה באיזה מחיר.
החלטה ראשונה היתה הסרת השלטון הישראלי מעל הכפר רג'ר בגולן, והעברת הסמכות הבטחונית בו לידי האו"ם. החלטה שניה באותו שבוע, להוציא את משרדי החקלאות מחצר סרגיי, ולהעביר את הבעלות על המקום לידי ממשלת רוסיה, בלב הבירה הישראלית. שתי החלטות גלותיות שמתאימות לשם יעקב, החיות לפי צרכים של עקב, ולא מתמודדות בנשיאת ראש. להפך, משפילים את הראש וממתינים שהכל יעבור.
הגרוע מכל הוא שאין פוצה פה. עוד ידיעה בעתון ועוברים לרצח הבא. שום דבר לא מוציא יותר את העם הזה משלוותו. סמי ההרגעה הלאומיים המופרחים כאן עם ערבויות בטחון, מטוסי קרב, מטריות הגנה, ווטואים מכל הסוגים והגנות בינלאומיות, מספקות בהחלט את הסחורה הנדרשת, בלי שמישהו ירים גבה או יפריח שאלה לאוויר. אחרי כל ההקפאות העקירות והפצמרים, ההתנתקויות והשחיתויות למיניהן, מהי עוד הסרת הבעלות מחצר סרגיי? מי בכלל מכיר את המקום הזה?
לא כך היה בשנת 1947, לא כך ציפה העם היהודי להחלטת האו"ם, לא כך הבין העם את שינוי השם בפרשת וישלח באותה שנה, ולא כך חונכנו במוסדות החינוך הלאומיים. האם הדגלים מתקפלים, האם השם ישראל נמחק מתעודת הזהות של יעקב, האם לא נותר בנו עוד כח לקום ולהתנער מכל אווירת הנכאים הזאת, שהחביאה את הציונות בקרן זווית?
מי לה' אלי היא סיסמת יהודה המכבי, שסימל את הכח הישראלי של הנר הקטן בחושך הגדול שמסביב. כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן סורה חושך הלאה שחור סורה מפני האור, הוא השיר של חדש כסלו. מי ששר אותו היום הן הגננות עם המגוון הבינלאומי של הילדים הזרים בתל אביב. מוטב למי שלא זוכר אותו, שידליק נר בחנוכה, ויזכר בפרשת וישלח של 1947. הגיע הזמן לחדש את שם ישראל, ולהאיר אותו לא רק לעצמנו אלא בכל החושך העולמי. רק אור איתן של נרות קטנים יביא לנו את התקווה, ולכל אומות העולם את האור הישראלי המגרש כל חושך.