ספר ויקרא הנקרא "תורת כהנים", אינו רלוונטי לכאורה כיום, וכל הלכות המקדש ועבודת הכהנים הן הלכתא למשיחא. אף על פי כן נהגו ישראל ללמד תינוקות של בית רבן תחילה ספר זה, "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים".
כנראה שספר זה יש לו משמעות כללית יותר. ישראל נקראים "ממלכת כהנים", ואם כן זהו ספרן של ישראל כולם. ספר שמות הסתיים בתיאור כבוד ה' המלא את המשכן, בספר ויקרא באה ההדרכה כיצד תשרה השכינה בישראל עצמם. לכן יש בספר זה כמעט מחצית מכל תרי"ג מצות, והוא עוסק בעניני טומאה וטהרה, ומאכלות האסורות ובקדושת המועדים, וחיי משפחה וחברה, כדי שנהיה ראויים להיות כהני ה'. זוהי הסיבה שבסוף ספר זה נכתב על הברית שנכרתה בין ישראל לרבש"ע.
מה טיבה של ברית זו, ומדוע דוקא אנחנו נבחרנו להיות עם ה'?
ידועים דברי המדרש על על הפסוק "ה' מסיני בא וזרח מהר שעיר", שחיזר הקב"ה על כל אומה ולשון וכולם שאלו "מאי כתיב בה" וכששמעו את התשובה סירבו לקבלה, ורק ישראל אמרו "נעשה ונשמע". והדברים תמוהים, שהרי גם על ישראל היה צורך בכפית הר כגיגית, אם כן אפשר היה לכפות גם על אחרים. ועוד, מדוע הציג הקב"ה בפני כל עם דווקא את המצווה שידע מראש שהם לא יוכלו לקבלה, ומאוד תמוה, שהקב"ה מסתובב בין העמים כב"שבוע הספר" לחפש מי מעוניין בספרו.
המהר"ל בספרו נצח ישראל, מניח ממדרש זה מספר הנחות יסוד:
א. אי אפשר לעולם בלא תורה.
ב. אי אפשר לתורה בלא עם שישא אותה על גביו ויקבל אחריות להגשימה.
ג. עַם זה צריך להיות מתאים לתורה, ולכן ברא הקב"ה מלכתחילה עם מיוחד המתאים באופיו לתורה.
ומכאן, שכשאנו מדברים על בחירת ישראל, הכוונה ליצירת ישראל, לא קבלת התורה עשתה את הבחירה, אלא להפך, יצירת ישראל הביאה למתן תורה. "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך "נתן לנו את תורתו". וזה רצו חז"ל ללמדנו בסיפור הנ"ל, שאומות העולם אינן מתאימות לתורה, ואילו ישראל נוצרו במתכונת שאינה מאפשרת להם להתקיים בלא תורה. זוהי משמעות הכפייה.
זוהי גם משמעות ההפטרה הפותחת את ספר ויקרא - "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". חובת סיפור תהילת ה' היא העבדות המוטלת עלינו, ולכן באים בהמשך הביטויים "עבדי אתה". ההפטרה מסיימת - "כי גאל ה' את יעקב ובישראל אתפאר". מכאן הסיק הרמב"ן (פ' תצוה) שהשראת השכינה בישראל היא צורך גבוה, ושהקב"ה בראנו לכבודו.
(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')