לא מקרה הוא, שמצוות "קידוש החודש" היא המצווה הראשונה בה נצטווה עם ישראל ערב יציאתו ממצרים. במצווה זו רצה בורא עולם לנתק אותנו מתרבות מצרים האלילית וגם לייחד אותנו ולהבדילנו מן העמים.
לפי מדרש המובא בפרקי דר' אליעזר ובעוד מקומות, תורת העיבור שלנו היא מאדם הראשון במסורת שעברה לאבותינו הראשונים מדור לדור. לפי אותה מסורת "יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור", אבל אחרי מותו של יוסף "נתמעטו העיבורים", כלומר, במצרים הושפע העם מלוח השנה והתרבות המצרית ונשתכחה מסורת העיבור מעם ישראל. לכן ערב היציאה ממצרים מצווה אותנו נותן התורה את מצוות קידוש החודש כדי להשיב אותנו למסורת העיבור של אבותינו ולהרחיק אותנו מהתרבות המצרית, לקיים את צו התורה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו".
חיי יום-יום של העם, המסורת והמנהגים שלו מוצאים את ביטויים בלוח השנה. דרך לוח השנה ניתן להשפיע על תרבותו של העם ועל אורחות חייו. לדאבוננו הרב, אנו עדים היום להשפעה השלילית שיש ללוח השנה הנוצרי המושך רבים מבני עמנו ל'חינגאות' שלהם, וכדי בזיון וקצף.
בימינו מפותחים מאוד קשרי התרבות והכלכלה בין העמים וקשה מאוד לעמוד בפני השפעותיהן הזרות. הלוח הנוצרי משמש בימינו כלוח בינלאומי וגם במדינת היהודים הוא השתלט כמעט על כל שטחי חיינו ולדאבוננו הלוח היהודי נדחק לפינה והוא תובע מאתנו את עלבונו.
אנו חייבים לשוב ללוח שלנו ולהשיב לו את כבודו. נלמד להכיר את מבנהו הנפלא ואת מעלותיו המיוחדות ונשכיל להשתמש בו בחיי יום יום, הן לחיזוק התודעה היהודית בעם והן לשמירה על ייחודנו הלאומי.