פסח יותר מכל החגים מדגיש את הזריזות החיונית בחיים, את הדריכות והנכונות להתגייס ולפעול בזמן. בזמן הנכון. בשעה הנכונה והמדוייקת. מי שאפה מצות יכול לחוש את הערך של עשיית הדבר בזמן ובשעה הנצרכת מול מפח הנפש של החמצת השעה...
אבל בכל זאת, גם כשחשוב לנו להיות זריזים נכונים ומדוייקים, חשוב לזכור: יש תמיד הזדמנות שניה, ואם מתבוננים בה רואים שהיא לגמרי לכתחילה.
השיעור היסודי המרכזי של מרים הנביאה קשור בשם שלה. חז"ל אומרים על השם של מרים משהו שבמבט ראשון נראה לא כ"כ נעים:
שלכך נקרא שמה מרים על שום שנאמר וימררו את חייהם כי מרים לשון מירור הוא. חז"ל אומרים שמרים נקראה בשם זה ע"ש "וימררו את חייהם". חז"ל מתארים בכמה מקומות, שהשעבוד במצרים לא היה פתאומי, אלא היה הדרגתי. המדרש מתאר איך כל עוד יעקב אבינו היה בחיים המצרים לא נגעו בבנ"י אפילו באצבע הקטנה, כי יעקב נמצא. אח"כ, כשמת יעקב אבינו, ונשארו השבטים, התחיל השעבוד אבל לא בקביעות. כשמת אחרון 
יש כאן לכאורה תמיהה עצומה על ערכה של מרים. לכאורה כל האישים שהופיעו קודם, בעצם חייהם עצרו באיזו מידה את השעבוד. היינו מצפים שאם מרים אישה חשובה, תחול עם לידתה הקלה בשעבוד – וקורה ההיפך.
השבטים, לוי, התחיל השעבוד הרשמי, ממלכתי- המסודר והמאורגן. שעבוד זה היה יותר קשה, וכן היה קבוע. קודם לכן אולי נשא השעבוד אופי של פרעות ופוגרומים, של אוירה אנטישמית שהיתה באויר. אך שלב ה"וימררו" שהיה קשה מאוד, התחיל עם לידתה של מרים. לידתה של מרים הוא ציון דרך בהתדרדרות ובקושי השעבוד.
יש כאן לכאורה תמיהה עצומה על ערכה של מרים. לכאורה כל האישים שהופיעו קודם, בעצם חייהם עצרו באיזו מידה את השעבוד. היינו מצפים שאם מרים אישה חשובה, תחול עם לידתה הקלה בשעבוד – וקורה ההיפך. אנו שואלים את עצמנו: וכי אין בכחה של מרים להגן? מה רצו חז"ל למסור בזה שמרירות השעבוד כרוכה בהופעתה של מרים?
להבין זאת נתבונן בדברי המהר"ל:
המהר"ל עונה על השאלה היסודית: למה הקב"ה בוחר להכין את האומה הישראלית דווקא בארץ מצרים? וכך הוא עונה: המצרים בתכונותיהם הפכיים לעמ"י. בפתיחה לאיסורי עריות אומרת התורה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". מעשה מצרים זה בדיוק הדוגמא מה לא לעשות. הרב צבי יהודה היה אומר, שמצרים וירושלים זה קונטרסט. בין קודש לחול יכול להיות חיבור, אין חיבור בין קודש לטומאה. מצרים זו ארץ טמאה: עם טמא ואדמה טמאה. ישראל זה בדיוק ההיפך. אם כן, למה ההריון של עמ"י, ההכנות להופעת האומה, נעשות דווקא במצרים, שלכאורה התנאים שם הם מנוגדים למה שצריך?
מסביר המהר"ל, שזה מכוון שעמ"י יצא ממצרים כי, כלשונו: "ההפכים פועלים זה על זה". אחת הדרכים להתפתחות כח כלשהוא במציאות, זה ע"י המפגש שלו עם כח הפוך. אנו יודעים שהדרך המרכזית לפיתוח של איזשהו כח חיובי היא ע"י זה שמרחיבים לכח זה את הדרך, נותנים לו סיועים, כלים, סביבה טובה שתרחיב , תפתח ותאפשר את התפתחותו של הכח הזה.
ישנה דרך נוספת לגרום להוצאת כוחות מן הכח אל הפעל: וזה ע"י המפגש של הכוחות הללו עם הכוחות ההפוכים להם. זאת לפי הכלל שמלמד המהר"ל, שכל היפך פועל על היפך. כיצד כלל זה פועל?
כאשר נפגשים שני כוחות מנוגדים זה עם זה, כשאחד מגביר את כוחו, השני נאלץ להגביר את כוחו. כתוצאה מזה שהשני הגביר את כוחו, הראשון מגביר גם כן. מה הרווחנו מכך? הגברת כח כתוצאה מהעימות עם ההיפך. לדוג': אם הכח הנגדי הוא רוצה שלא תחיה, אתה צריך להוכיח שאתה יכול לחיות. אם הוא אומר שאין טעם בחיים שלך, אתה צריך להוכיח שיש טעם בחיים שלך. הדבר הזה גורם להתחדדות הכח, האיכות, התוכן והכוחות הפנימיים מזומנים לצאת אל הפעל ככל שהמצרים מגבירים את עצמתם.
אם כן, העימות עם הכח הנגדי, מוציא כוחות חיוביים מכל אחד מהכוחות הנאבקים. כאשר רצה הקב"ה שנצא מהכח אל הפעל הוא הפגיש אותנו עם האומה המצרית, שע"י העימות מולה, יצאו הכוחות אל הפעל, הכוחות הקדושים והעליונים של עמ"י.
כאשר מרים נולדה, היה צריך לקרוא נכון את התמונה בשביל להבין האם כוחותיה חלושים, או שמא היות המצב יותר חמור הוא לזכותה ומפני כוחה. הולדת מרים היא עוד מדרגה בהתפתחות של עמ"י, מרים היא עוד הוצאה לפועל של מה שיש, מה שיש באומה.
"וימררו את חייהם" זהו שלב חדש שיש בו התגברות של ההיפך המצרי. עם הולדתה של מרים, חשים הגויים שהופיעה התגברות כוחות באומה הישראלית. הם חשים בחושים הלא מודעים של שונאי ישראל, שהאומה מתגדלת ונוספים לה כוחות. בהולדת מרים, הופיע עוד כח נברא באומה, נוצר איבר מרכזי מאוד ב'עובר' שקוראים לו האומה הישראלית. המצרים מרגישים את ההתעצמות שחלה, ואת ההתכוננות להיות לעם. מול מציאות זאת, המצרים עצמם מתגברים, והם ממררים את חיינו. זה לא לגנותה של מרים, אלא לשבחה. מצד האמת, מי שתופס שמצד ההתגברות של עמ"י המצרים מכבידים את ידם - מי שרואה זאת, צריך לשמוח על הגדילה.
מרים נקראת על שם המרירות, ועבודת החיים המרכזית שלה היא להסביר לעמ"י את פשר המרירות. תמיד כשיש קושי, נשאלת השאלה: 'למה נעשה יותר גרוע'? עבודת החיים של מרים זה לתת את ההסבר על זה. המרירות מתגברת כי עמ"י הולכים ומתגברים. ההכנות להופעת העם האלוקי הולכות ומתקדמות, העם הולך ומתקרב. כתוצאה מכך המצרים מרגישים את החנק, כי עוד מעט לא יהיה להם מקום בעולם. זה גורם להם להגביר את המרירות.
בספר הזוהר כתוב שבעוה"ב יש ישיבה של משיח, וכתוב שם על הדלת: מי שאינו יכול להפוך מר למתוק וחושך לאור, שלא יכנס. להפוך מר למתוק זה לראות עין בעין את השורש החיובי והמטרה החיובית שבכל מרירות. אין בעוה"ז רע לכשעצמו. כל רע מחובר באיזשהו אופן לטוב. תלמידי החכמים הגדולים, ששייכים לישיבתו של משיח, לומדים מדע שלם על כך, ויודעים לגלות איך כל נקודת עילוי מכוונת כנגד נקודה של מרירות.
גם היום אנו נמצאים בקץ המגולה ועמ"י מתברר ומתפתח. היום יותר מתמיד, בגלל התקשורת המפותחת, כשקורה אסון ליהודי בקצה אחד של העולם, כולם מעודכנים בתמונות ובצלילים און ליין וחשים שותפים לגמרי במה שקורה. על כל אחד מוטלת העבודה של הפיכת המר למתוק.
עמרם עמד וגרש את יוכבד כי הרגיש שזו לא השעה, ודווקא מהנישואין השניים, בעידודה של מרים נולד משה. הזדמנות נוספת שכנראה גם היא מתנה לכתחילאית לגמרי מהקב"ה לפתוח דף חדש, להפוך מר למתוק, לנסות שוב, ולעמוד מגוייסים נכונים ודרוכים מול המטרה שאולי בעבר היא הוחמצה, אבל בהסתכלות קדימה זוהי השעה הנכונה והמדוייקת ביותר שלה.
חג כשר ושמח!
(מבוסס על שיעורי הרבנית עידית איצקוביץ')