מי גידל זקן?
נדמה שמראה אופנתי במצרים בתקופת המקרא כלל פנים מגולחות, ואילו בארצות הצפון דאז העדיפו מראה מזוקן. לפני כיבושיו של סנחריב, מתנבא ישעיהו (ז,כ) "ביום ההוא יגלח ה'... במלך אשור, את הראש... וגם את הזקן תספה". כשמסתכלים על תמונתו של סנחריב (למעלה), מבינים את הדימוי "את הזקן תספה".
לאורך כל ההיסטוריה, ארץ ישראל, שנמצאת בתווך, הושפעה משתי התרבויות. בדר"כ העדיפו הנביאים את החסות הצפונית על פני החסות המצרית.
פרשתנו והפרשה הבאה מפתחות את הייחודיות והקדושה היהודיים בניגוד לעמים, ובין השאר מצוות אותנו "לא תשחית פאת זקנך", וכן "פאת זקנם לא יגלחו", ומסיימת בשתי הפרשיות "אני ה' א-לקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". כשמביטים בתמונתו של רעמסס (למעלה) מבינים למי התורה רצתה שלא נידמה.
בספר דברים, כאשר עם ישראל כבר התרחק מהתרבות המצרית, מופיעים שוב איסורי גילוח הראש, אבל איסור גילוח הזקן כבר לא מופיע.
(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')