מקומו של קבר יוסף ידוע, כמאה מטרים מפתחה המזרחי של שכם העתיקה, המוכרת היום כ'תל בלאטה' שבשכם. המפורסמות אינן צריכות ראיה אך הזמנים אינם כתיקונם, והרי אומות העולם מונות אותנו באומרן על נחלות הקודש 'גזולות הן בידכם' – ולכן נזכיר שמסורת של מאות ואלפי שנים, של יהודים אף של נכרים (ובהם השומרונים, אשר כשמם כן הם לא עזבו את האזור מעולם) מעידות על המקום2.
אך מה לנו ולעדויות, של נכרים ולהבדיל של ישראל? הן מקרא מפורש מצאנו, בסוף ספר יהושע: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" – והרי היכן היא חלקת שדה זו? מחוץ לעיר שכם, ככתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ". ופני העיר, שם נטה את אהלו ובנה את המזבח – במשמעות ממזרח לעיר3, סמוך לשער.
מדוע נקבר שם יוסף? פשוט לומר שטבעי הדבר שבנחלת בניו יקבר; אך צריך לבאר מדוע טורח הכתוב להדגיש זאת, להאריך בכך ולדקדק. והנה מובן שיש ייחוד במקום הזה אשר נהיה לבני יוסף לנחלה – שכן יעקב מעניק אותו, באופן מיוחד, ליוסף: "וְהָיָה אֱ-לֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם; וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"4 {והרי לא יעקב לקח, אלא שמעון ולוי לקחו? אלא שהיא הנותנת: בא יעקב לומר שאחרי ככלות הכל5 לא היו שמעון ולוי אלא כלים ליעקב, חרבו וקשתו, באמצעותם כבש הוא את העיר, ועל כן קניינו שלו היא ובסמכותו לתתה לאשר ירצה6}. ובכן, לכאורה, מובן: מתנה יקרה היתה זו, וכדי לציין את הבעלות המיוחדת, הבכורתית של יוסף עליה, קברוהו שם צאצאיו.
ואולם אוזן שומעת תבחין שהייחוס המתואר בפסוק איננו לשכם, מתנת יעקב 'הכובש' ליוסף, אלא לחלקת השדה דווקא, אותה קנה יעקב 'המתנחל' בכסף מלא. ונראה לענ"ד שלכך כיוונו חז"ל במדרש המפורסם: 'למה הדבר דומה? לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין, נטלו קנקן אחד ושתו. הציץ עליהם בעל המרתף, אמר להם: יערב לכם, יבושם לכם ימתק לכם; שתיתם את היין - החזירו את הקנקן למקומה. כך אמר הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף החזירו עצמותיו למקומן. דבר אחר: אמר להם יוסף: למקום שגנבתוני שם תחזירוני7. כן עשו בני ישראל, שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם". היינו: ההתייחסות איננה לעיר אלא דווקא לשדה, שם החלה מכירת יוסף8.
כלומר יוסף מוחזר אל הנקודה שלפני הסערה; פגוע, מנוצל כקנקן יין זה – הן רק עצמות יוסף שבו שמה, ולא זכה לכך בחייו – אך אל המקום, אל נמל המבטחים שבטרם הקלקול הגדול, כמעט אמרנו: לגן העדן שטרם החטא.
ונראה לי לומר שהדברים עמוקים אף יותר; שכן הכתוב ביהושע מציין לא רק את השדה, אלא אף את קנייתו על ידי יעקב. ויוצא שיוסף מושב אל השדה שבהוויתו הקדומה עוד יותר, אל חלקת השדה של ימי ילדותו של יוסף: עת אמו עוד היתה בחיים, טרם שנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום אף בטרם אהב אותו אביו מכל אחיו והטיל ביניהם קנאה. אל שדה שכם, שם חשב ישראל להשתקע ולישב בשלוה. אל נחלתו ואל מנוחתו שב יוסף.
אף אנו, בני ישראל, בני יוסף, אל מחוז ילדותנו מבקשים אנו לשוב9 כשמשתוקקים אנו שכמה, נחלת מנשה ואפרים: אל עת בה היה – ועוד יהיה! – מלך בישראל ושמה באים ישראל להמליך אותו; אל עת בה שבים ובאים ישראל בברית אחווה וערבות הדדית, וארון העדות בתווך; לעת בה מתקבצים ובאים כל ישראל אל מקדש ה' שבשכם(!) לקבל עליהם עול מלכות שמים10.
הערות:
1 'אני ראשי אלין בחיק הריך; את בדמי לעד תחיי' – מתוך שירו של אברהם שטרן (יאיר), 'הרי את מקודשת לי מולדת'. שיר זה היה אהוב על בן יוסף ויקר לו במיוחד. הוא זכה לקיימו.
2 וכבר האריכו בזה החוקרים, ומהם נזכיר לטובה את ד"ר יואל אליצור ואת זאב ז'בו ארליך.
3 שמזרח הינו קדם, מלשון קדימה, לפנים, וכמו 'האיר פני המזרח'. גם בזה אכמ"ל.
4 שבפשטות "שכם אחד" במשמעות שכם העיר, ובוודאי הכוונה לכל האזור אשר היה לנחלת בני יוסף, כולל חלקת השדה, הר גרזים והר עיבל, כרמוז בצרוף 'שכם אחד' הדומה לאסל של דליים, כמבנה הגיאוגרפי של המקום; וכן מדויק בלשון "ויהיו... לנחלה", לשון רבים, החוזרת על שכם העיר ועל חלקת השדה גם יחד.
5 ומכאן ראיה נוספת לכך שהוכרע כשמעון ולוי במחלוקתם עם יעקב אודות כיבוש שכם, והדברים יגעים.
6 כעין רש"י על 'בראשית', "אמר רבי יצחק...".
7 "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה".
8 והן יוסף לא בשכם הורד הבורה ונמכר אלא בדותן, המרוחקת ממנה כ-20 ק"מ? וצריך לומר ששורש הגניבה מארץ העברים נעוץ כבר בשכם. מחד גיסא מבחינת האחים, כמו בלישנא קמא שבמדרש, שהסיעו עצמם מן האחווה לבקש להם נכלי דתות – שהרי יעקב מצווח ואומר "הלא אחיך רועים בשכם", לאמור: מובן מאליו בנחלתי זו שבצפון רועים הם; וכי איפה ירעו? וכיוון שנטלו עצה ללכת משם משמע שלא ניחא היה להם בשכם ושדותיה, היכן שגדולה האחווה וחופפת על הכול עוד מימי דינה ואחיה, שמעון ולוי. ומאידך גיסא מבחינת יוסף עצמו, כבלישנא בתרא שבמדרש, שכבר בשדה שכם, כאשר ביקש את אחיו לשוא, אבד את דרכו ונמצא תועה. וחלק מדברים אלה שמעתי ממשה סימון ז"ל, בשיעור שמסר בקדומים לפני שנים הרבה.
9 Rosebud.
10 "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע; וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם; וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'".