מה מסתתר מאחורי חטאו של קורח. האם היה זה רק עניין של שררה וכבוד, והרי הכתוב מזהיר לדורות "ולא יהיה כקרח ועדתו".
מפי כתבם של המהר"ל והרב קוק זצ"ל, למדנו על האידיאולוגיה העומדת מאחורי טענתם, "כי כל העדה כולם קדושים", והיא ההתנגדות לרעיון הבחירה.
עולמנו בנוי בדרך של מרכז והיקף, החל מהתא הקטן ביותר, האטום, שבו גרעין ואלקטרונים שנעים סביבו, וכלה בגרמי השמים של כוכב המאגד סביבו מערכת של כוכבים, וכך באנושות. לעולם יש צורך במרכז שיאגד סביבו את ההיקף, ישפיע עליו וירומם אותו. כשיש מרכז יש למה לשאוף, ואילו כשכולם שווים אין כח מדרבן להתעלות וכולם נשארים במדרגה התחתונה.
לכן האנושות מורכבת כהיקף סביב המרכז הישראלי - "ישראל באומות כלב באברים". ואף ישראל עצמם הם היקף סביב המרכז שהוא שבט לוי, ושבט לוי. מרכזו משפחת הכהונה, ובתוך הכהונה - הכהן הגדול.
זהו שאמר משה "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש... ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", הרי לנו ג' בחירות - ישראל באנושות, שבט לוי בישראל והכהונה בשבט לוי. רמז לדבר - שמו של אהרן מורכב מאותיות אמצעיות המורות על בחירה ומרכזיות: ה' היא אמצע האותיות היחידות. נ' היא אמצע העשרות ו-ר' היא אמצע המאות, ואילו האות א' מורה על יחידותו וייחודו של הכהן הגדול.
כששאלו את משה האם בית מלא ספרים זקוק למזוזה, והאם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, גילו בזה את דעתם שאין צורך בגורם מרכזי שירומם את כל ההיקף, כאשר הכול קדוש. תשובתו של משה הייתה, שאם כולם יהיו שווים, לא יהיה טעם במאמץ, שהרי ממילא הם כבר ניצבים על ראש הסולם.
לדברי הרב קוק, הנצרות אימצה לעצמה השקפה זו: הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות..."הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשווה" - זאת היא הקורחוּת האנושית (אורות עמ' לג).
על הרלוונטיות של השקפה זו, קראנו לאחרונה במסמך שפרסמה מועצת הבישופים: "אנו הנוצרים, איננו יכולים לדבר על הארץ המובטחת לעם היהודי, אין יותר דבר כזה 'העם הנבחר'. כל הגברים והנשים בכל המדינות הפכו לעם נבחר. הרעיון של הארץ המובטחת, לא יכול לשמש בסיס להצדקת היהודים לא"י ולעקירת פלשתינאים... ולא יכול להתבסס על כתבי הקודש".