"בכל דור עבודת עגל הזהב תסבב שברון לוחות העדות". פתגם זה כתב הרב קוק זצ"ל לחודש תמוז. והדבר מעורר פליאה - אמנם בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, אבל מדוע "בכל דור"?
משה התרעם על בני גד וראובן על בקשתם להתנחל מעבר לירדן לפני אחיהם. חז"ל אמרו שלפיכך גלו תחילה מכל השבטים. "ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשל קניינם". "ולתאוה יבקש נפרד" דרשו חז"ל על לוט, לפי שהיה בעל תאוה. ומי שהוא תאותן הוא אנוכי, ואינו מסוגל להתחבר עם הזולת, ולכן אמר לו אברהם "הפרד נא מעלי". "ויפרדו איש מעל אחיו". רות נכדתו, אשת החסד, תיקנה את החטא - "ורות דבקה בה". גם בני גד וראובן שחיבבו את הממון, הפרישו עצמם מאחיהם.
משה לא יצא נגדם על שדאגו לעושרם. היהדות איננה נגד עושר. היא מתנגדת רק לכך שהממון הופך להיות תכלית עצמית ולא אמצעי לדבר גדול יותר. ולכן אמר להם משה "עשו את העיקר - עיקר, ואת הטפל - טפל".
נגע זה של אהבת הממון חוזר על עצמו בכל הדורות. הכל יודעים שבית שני חרב בגלל שנאת חינם, אך מה גרם לאותה שנאה? תשובתם של חז"ל: "מפני שהיו אוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו". אהבת הממון נובעת מאנוכיות, והיא מקור השנאה. וכתב על זה הנצי"ב: "וזה היה אהבת הבצע בבית שני ועדין הוא מרקד בינינו".(הרחב-דבר,דברים).
הרב קוק כתב לאדר"ת, חותנו, שהוא חושש ממה שנאמר בספרי האזינו, עה"פ "שמנת עבית כשית", אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח. שנאמר "ותמלא ארצו כסף וזהב... ותמלא ארצו סוסים... ותמלא ארצו אלילים.." (ישעיהו,ב). הנביא מציג ג' שלבים של הדרדרות מוסרית. בראשונה מתמלאת הארץ כסף וזהב. בשלב השני בסוסים, מרכבות, מכוניות ושאר מוצרי מותרות. ובשלב השלישי הופכים הכסף והזהב לאלהים שהאדם סוגד להם.
הגמ' בברכות אומרת שמאז שחרב הבית יש מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותו בינך ובין העיר". מפרש הרב קוק בעין-איה, שהמחבת היא סמל למותרות, שכן בה מטגנים בשר כדי להופכו למאכל משובח במקום לאוכלו מבושל או צלי.
אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצרא דעבודה-זרה אך לא את יצרא דעריות, שממנו מסתעפות הנהנתנות ואהבת הממון. לכן גם אם אין בדורנו עבודת עגל, אך עבודת "עגל הזהב" קיימת בכל דור, והיא הגורמת לשברון הלוחות, למשברים הרוחניים ולזניחת כל אידיאל.
(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')