ישנו גבול שהיה יציב במשך שנים רבות, ובעת האחרונה הוא הולך ונפרץ. קו סמוי אך ברור, שהבדיל בין ציבור שומרי התורה והמצוות ההולכים בדרך אמונת ישראל סבא - גם ה'ליברלים' ביותר מביניהם - לבין התנועה הקונסרבטיבית ובוודאי הרפורמית, וכיום הוא הולך ומתערער - תחילה מעניק ביטאון מסוים במה לדעות זרות ומרעילות בשם הפתיחות והליברליות, אחר כך תנועה ציבורית מסוימת מקיימת דיון פומבי בהשתתפותה של דמות רפורמית, שאותה אין היא מתביישת לכנות 'רב'. סדק רודף סדק, ויחד הם חוברים לפרצה של ממש ויוצרים הנחת עבודה מעוותת של שיתוף כל הכוחות וכל השקפות העולם בדיונים על דרכנו הפרטית והציבורית.
שעה זו היא שעת כושר עבורנו לשוב ולהיזכר באינטואיציה הציבורית הפשוטה אך העמוקה שהנחתה אותנו עד עתה שלא ללכת בדרך זו, שסכנותיה אמנם אינן מידיות כסכנות אחרות שעמן אנו מתמודדים, אך הן עמוקות וחריפות מהן פי כמה וכמה.
לכאורה, מנהגנו תמוה. הרי אין אנו מסתגרים באוהלינו. אנו בוחרים ברצון, בשמחה ובאהבה לשתף פעולה ואף להחליף דעות עם אנשים שאין להם כל קשר לעולמה של תורה ולעוּלן של מצוות. אם כן, מדוע דווקא מאותן כתות האוחזות בחלק מאמיתת התורה, על כל פנים, ואף מקיימות חלק מן המצוות, אנו מתרחקים עד הקצה האחרון? אך התשובה פשוטה. מי שבחר למקם את עצמו במציאות המוכרעת אך ורק על פי שיקול דעת אנושי, מחקרים מדעיים ותובנות פילוסופיות פרי רוח האדם, הוא בר שיח עבורנו מאחר ואנו חולקים עמו עולם משותף - עולם החול. חכמה בגויים - תאמין, וכשם שמצאנו את חכמי ישראל מודים לדעתם של חכמי האומות בנושאים שונים, כך - להבדיל - נוכל אף אנו להרוויח מדו-שיח עם יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות.
שונה לגמרי הוא יחסנו אל הרפורמים, המבקשים להחליף את תורת משה ולחלל את קדושתה; להיכנס אל היכל ה', לטמאו ולעשות בו כבתוך שלהם. מעשה שהיה: חברי גרעין תורני אי-שם בארץ התבקשו להשתתף באירוע תרבותי שקיים ראש המועצה ואשר אליו הוזמן גם 'רב' רפורמי. מכיוון שברור היה להם שידחו את ההזמנה, ביקשו את עצתי כיצד לעשות זאת מבלי לפגוע במזמין הנכבד. יעצתי להם שישאלו את ראש המועצה האם הוא היה מוכן לשבת סביב שולחן אחד עם מתנגדיו הפוליטיים המרים ביותר. לאחר שישיב בחיוב, כמצופה, יוסיפו לשאול: האם היה ראש המועצה מוכן לשתף בדיון גם אדם שיציג את עצמו כראש המועצה. כאן מן הסתם תהיה התשובה שלילית. גם מי שישמח לשוחח בכנות ובישרות עם בעלי דעות שונות משלו, לא יוכל לאפשר דיון עם מי שקורא עליו תיגר בעצם מהותו.
לא מפני החשש שמא יחשוב מישהו שהרפורמים צודקים בדבריהם אנו נמנעים מכל מגע עמם. בעיה מעין זו כמעט ואינה קיימת. אנו מתרחקים מן הרפורמים מפני שנוכחותם בקרבנו היא רעל. בני אדם נוטים לזלזל בכוחו של זרע קטן, גם כאשר הם מבחינים בו נופל לא הרחק מביתם. אולם מי שאזור מגוריו רווי צמחייה רעילה והרסנית, הנקלטת בקלות מפחידה ומקעקעת את יסודות הבתים, אינו מזלזל באף זרע, קטן ככל שיהיה.
הרעל שבנתינת מקום של שווה בין שווים ל'רב' או 'רבה' הסבורים שתורת ה' היא נחלתם הפרטית - 'גזור והדבק' מצוות נבחרות ועיקרי אמונה על פי בקשתך - פועל אמנם לאט, מתחת לפני הקרקע, אך בבוא היום הוא עלול להתגלות כחץ נעוץ בלבנו ולעקור מקרבנו את יסוד אמונתנו באלוקיותה של תורה, שאת כללותיה ופרטותיה קיבלנו מסיני מפי הגבורה.
(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')