"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה'. ואלה מסעיהם למוצאיהם". מה פשר הכפילות שבפסוק, ומדוע "על פי ה'" נכתב רק בחלק הראשון?
יש שאדם הולך למקום חדש משום שאינו רוצה להיות במקומו הישן, ויש שעוזב מקומו הישן משום שרוצה להיות במקום החדש.
יש שבאים לארץ ישראל משום שבורחים מהגלות, ויש שעולים אליה משום שמכירים בערכה ורוצים להיות בה.
את חזון שיבת ציון מתאר הנביא בשני דימויים - "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (ישעיהו ס). פירש הרב קוק זצ"ל, שהעננים נעים ע"י הרוח, והם יתנו מימיהם במקום שהרוח תוביל אותם. לעומת זאת היונים שבים אל ארובותיהם כי שם ביתם. הנביא מציין שני מניעים לעלייה לארץ: יש שבורחים מן הגלות ולא אכפת להם להיכן יגיעו, ויש ששבים הביתה כיונים לארובותיהם.
כך גם בירמיהו (לא) - "... ושבו מארץ אויב... ושבו בנים לגבולם". יש המגיעים לארץ מתוך בריחה מארץ אויב, ויש כבנים השבים לגבולם. לכן אנו מתפללים "שתעלנו לארצנו וכו'", שהכניסה לארץ תהיה מתוך עלייה ולא כבריחה מהגלות. "זאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה". וכי יש ארץ נופלת? אכן כבר כתב הרמב"ן: "אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בבראשית... תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו בימ"ק של מעלה מכוון כנגד בימ"ק של מטה".
כלומר, "בראשית ברא... ואת הארץ" - היינו הארץ העליונה, שזו התחתונה היא השתלשלות ממנה - כשם שבימ"ק של מטה משתלשל מזה שלמעלה. וכתב השפת-אמת "ארץ ישראל היא סתים וגליא". הארץ התחתונה גלויה והעליונה סתומה ונעלמה. כדי להבין ייחודה של הארץ יש צורך במבט מיוחד. כשנכנסו ישראל לארץ, נפלה הארץ העליונה למטה, ונתגלתה קדושתה.
"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה'", שעל פי ה' היציאה היתה לשם המסע לא"י, אך משה גם ציין את מסעיהם למוצאיהם, שישנם כאלה שנוסעו רק מפני רצונם לצאת.
סגולתה של הארץ כפולה - בגשמיות וברוחניות. יש הרואים רק את הרוחניות ומבטלים את הנגלה, ויש ששקועים בנגלה ושוללים כל חזון, "ושניהם כאחד אינם אלא מכזבים... הללו לא ידעו מחזון הרוח, והללו לא ידעו מראיית העין... ולמרות מה שהם יושבים בארץ, ספוגי גלות והחושך המה... כי אין רוח בלא גוף ואין גוף בלא רוח" (הרב חרל"פ). לכן אמר הנביא "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו... פצחו ורננו יחדיו חורבות ירושלים" (ישעיהו נב).
(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')