אחי ורעי. הדברים הבאים נכתבים מכאב לב עצום, ואלמלא שמעתי את הבסיס לדברים הנוקבים דלהלן מפי אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, מתבייש הייתי לאומרם, ושם מחסום לפי. אך "חם ליבי בקרבי, בהגיגי תבער אש".

לב מי לא נחרד. עד לאיזה שפל התדרדרנו כאשר ארור מרושע שנראה לעין החיצונית כאילו מבני עמנו, שלח ידו בקודש הקודשים, שמירת העיניים של הדור, בנם של קדושים אראלים ותרשישים, רבי אלעזר אבוחצירא הקדוש זצ"ל. נותרנו המומים ומזועזעים, כאובים עד שיא תהומות הנפש. ואנו, אנה אנו באים? כפי שלימדו אותנו הצדיקים: “נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'”. אין לנו לנקות עצמנו, אלא אם "נפלה עטרת ראשנו", הרי "אוי נא לנו כי חטאנו"! ועתה, איזה אוי! כולנו רוצים לחזור בתשובה, ולתקן מה שצריך לתקן. בלויה ובעצרת בשבעה, שמענו הספדים נוגעים ללב, רבים הרבנים שעוררו אותנו לתשובה. אך כולנו מרגישים שיש פה משהו יותר שורשי ועמוק מסתם מאורע.

יש שאמרו: צריכים לחזור בתשובה על עוון הכעס. ראה נא לאן הובל אדם מתוסכל, במי כילה את זעמו וכעסו...

יש שאמרו: צריכים להתחזק בשמירת העיניים. ראה נא לאילו דרגות מופלאות בשמירת העיניים העפיל אותו צדיק קדוש, שעל שמירת עיניו אמרו צדיקים שבה הוא מגן על כל הדור. והנה נסתלק מאיתנו באבחת סכין של חלאת אדם...

עם כל החשיבות של הדברים הנ"ל שבוודאי הלוואי נתחזק לחזור עליהם בתשובה, להתעדן ולהתקדש, נראה להוסיף נקודה חשובה, לה

צריכים להתחזק בשמירת העיניים. ראה נא לאילו דרגות מופלאות בשמירת העיניים העפיל אותו צדיק קדוש, שעל שמירת עיניו אמרו צדיקים שבה הוא מגן על כל הדור. והנה נסתלק מאיתנו באבחת סכין של חלאת אדם...

קורא הרב חרל"פ זצ"ל בספרו הקדוש "מעייני הישועה", "הנקודה העיקרית”. זה עתה יצאנו מימי בין המצרים, מצפים בכל לב שה' את קרן עמו ירים. ליל תשעה באב הוא אותו לילה בו חזרו המרגלים והסיתו את העם נגד הקב"ה, (כי מי שמדבר נגד ארץ ישראל הרי שמדבר נגד הקב"ה!) (“כי חזק הוא ממנו") "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות". שורש החורבנות כולם הוא הוצאת דיבה על ארצנו הקדושה. וכפי שאומר דוד המלך ע"ה בתהלים: “וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו". היחס הנכון והראוי לארץ ישראל, אמור להיות מצד כולנו כמו היחס של כלב ויהושע שאמרו את טובתה. “עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". כדאי מאד ללמוד את הספר החשוב "אם הבנים שמחה", שמתאר באיזו סדר גודל אמורה להיות מצוות התשובה שלנו על חטא המרגלים, ואומר שצריכים אנו לעשות תעמולה כדי לחבב את ארצנו הקדושה על כל נשמות ישראל.

לדאבון ליבנו כשנחתמו הסכמי אוסלו הארורים, היו אנשים ממפלגה מסוימת שלא מנעו בכל כוחם את מסירת חלקים מארצנו לאויב. לאחר כמה שנים, כשניגש אחד מאותם אנשים למורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר לו הרב שעליו לעשות תשובה על חלקו בהריגת קרוב ל1500! יהודים כתוצאה ממסירת כלי נשק רבים לאויב.... האם מאז ועד היום מישהו הודה בטעות? האם אחד מאותם אנשים הרים ראש לומר: עלינו לתקן? מתחייבים אנו שלא ניתן עוד לעוול כזה יד, ונילחם בכל תוקף בחטא המרגלים? או שמא עוד לא נעשה שום תיקון אמיתי?

ואין הדברים נאמרים מתוך התנשאות או זלזול וקנטרנות חלילה. אלא מתוך רצון לשיפור של כולנו יחד לעתיד. עיני עינ יורדה מים על שבר בת עמי. כל מחמדינו היה לחורבה. ראה ה' והביטה, כי הייתי זוללה. אהה לנו ואוי לנו. אך אולי הגיע העת והשעה לקריאת קודש מפי מנהיגי הדור , כפי ששמענו רבות ממורנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, על הצורך בתשובה לא רק על עניינים שנוגעים לחיי הפרט, אלא גם על היחס לארצנו? גם אם אותו צדיק היה נלקח מאיתנו כדרך כל האדם, לאחר אריכות ימים ושנים, היינו כאובים עד מאד. שהרי "קשה סילוקן של צדיקים יותר משרפת בית אלוקינו.” (רש"י בישעיהו פרק כ"ח) כל שכן וקל וחומר לאחר שנרצח בצורה מתועבת ע"י אדם מתועב כל כך. אולי נשים אל לב כי מפני הרעה נאסף צדיק? אולי נאזור כולנו כוחות ומרץ לעצור את הרעה המתרגשת ובאה חלילה, של בגידה חוזרת ונשנית בנחלת אבותינו? אולי אם כולנו נתחבר יחד לחזור בתשובה על היחס אותו מלמדת אותנו תורתנו הקדושה אין ספור פעמים שצריך לתת לארצנו הקדושה, ימנע שפך דם יהודים לעתיד?

ויהי רצון שנזכה כולנו לטהר ליבנו, ולעבוד את בוראנו בלב שלם ובנפש חפצה, ויתקיימו בנו דברי המשורר : “השיבנו ונשובה אל תוך ציון העלובה ונהיה שם בעלי תשובה לב טהור לנו ברא". ונזכה לראות בביאת הגואל ובבנין אריאל בחסד וברחמים אמן ואמן.