השורות הבאות נכתבות גם תחת רושם מיתקפת הלינץ' על שגרירות ישראל בקהיר. זו מוכיחה כמאה עדים כי שום הגיון איננו שולט ב'מרחב הערבי' התוסס שסביבנו, ושום הסכמי שלום לא יעמדו במבחן השנאה הערבית המפעפעת.
הכרזה חסרת מעצורים
אני מנחש היום כי לקראת שבת הבאה, לעת קריאת השורות, נושא הכרת האו"ם במדינה פלסטינית יעסיק את דעת הקהל בישראל ובעולם. תמונת המצב בעת כתיבת השורות היא כי הפנייה הפלסטינית תזכה לרוב גדול, ויש אומרים גורף, אך ארצות הברית מבטיחה הטלת וטו במועצת הבטחון. לא ידוע מה מחיר 'וטו' זה, והאם ישראל שילמה/תשלם במטבע שוטף או עתידי.
גם אם 'נסיים את הכיבוש' ונתקפל לגבולות 67' או 48' או 47' לא נצליח למנוע מהפלסתינים לתבוע את מבוקשם באו"ם למדינה. אדרבה, כל הצטמקות שלנו רק תחזק את דרישתם למדינה פלסתינית, ותלווה ב'הוכחה' שגם אנחנו מודים בזכותם המדינית גם על השטח ש'פונה', בנוסף לחלקי א"י המוחזקים על ידם. אין לנו שום סיכוי לשום רווח כתוצאה מוותרנות. לוקה בעיוורון מי שמאמין שאם נשליך כמה עצמות שמנות לפלסתינים, בדמות ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, ניפטר מצרת הכרזת המדינה הפלסטינית. גם אם ניסחט לויתורים מדיניים מפליגים, המכונים 'שלום', בתמורה לדחיית פנייתם העכשווית לאו"ם יהיה ספטמבר גם בשנה הבאה, ואז תוגש התביעה למדינה. ויהיו עוד ספטמברים ואפרילים.
יש המנחמים כי הכרזת מדינה פלסטינית "איננה סוף העולם"; "זה לא משמעותי"; "זה הצהרתי בלבד"; "רק על הנייר" וכיוצא ב'הבהרות ניחומים' אלו. גם אם אמירות אלו נכונות - ההתמודדות המדינית העכשווית איננה הקמת מדינה פלסטינית או לא אלא נקודת הבוחן 'האם מדינת ישראל ניתנת לכיפוף בכח הלחץ הערבי'? בעיני הערבים האתגר העיקרי הוא בידודה של ישראל, וכפיית ויתורים בכח הבידוד. מנקודת מבט זו גם וטו אמריקני לא מספיק; ואכן, אמת ויציב, אנחנו בבידוד. נקודה.
גם לשמאל הישראלי המכנה עצמו ציוני, ולכל שוחרי השלום המכנים עצמם ציונים, אין תשובה ואין דרך למנוע הכרזת מדינה פלסטינית בתמיכת האו"ם (אלמלא הוטו האמריקני), פרט להימחקות מדינת ישראל. ויש מבני עמנו מרשיעי ברית בוגדנים המעודדים מהלך כזה, כמו הישראלית חדוה רדובניץ, סמנכ"ל הקרן לישראל חדשה לשעבר, המכריזה "כי אם מדינת ישראל תיעלם זו לא תהיה טרגדיה", והיא לא יחידה.
הכרזות אופרטיביות שכנגד ויתורים לא יובילו, ולא יכולים להוביל, לשום תוצאה שתשפר את עתידנו כאן, על גדות הירקון. הדרך האלטרנטיבית היא ההיפך מויתורים - יוזמות חד-צדדיות שלנו. והנה כמה צעדים הנדרשים כתגובה מיידית על הכרזת מדינה פלסטינית. לפחות נרויח משהו מעצם רעיון הכרזה, גם אם לא תתממש בפועל בחסדי הדוד מאמריקה.
א. סיפוח מלא של שטחים נרחבים ביהודה ושומרון, בעיקר באיזורי הגושים הגדולים, שמעמדם יונצח בחוק כמו רמת הגולן. בתחומים אלו יוחל השלטון והחוק הישראלי במלוא היקפו, ללא הענקת אזרחות למי שאינם זכאי חוק השבות.
ב. חקיקת חוק יסוד 'מדינת הלאום היהודי'. חוק לאומי זה חייב להיות בעל משמעות אופרטיבית רחבה יותר מן החוק שהונח זה עתה על שלחן הכנסת ע"י ח"כ אבי דיכטר מקדימה. תפקידו בין השאר לנטרל את הבג"צ מלהיות אנטי-לאומי. חוק זה הוא תשובה ציונית הולמת ביותר לנסיון הפלסטיני להכרזת מדינה בתחומי ארץ ישראל.
ג. הסדרי חקיקה וצוים מתאימים המסדירים את מעמדם המשפטי של הקרקעות השנויות במחלוקת ביהודה ושומרון, ברוח מדינת הלאום היהודי. הכונה לקרקעות שלא עובדו בחמישים השנים האחרונות לפחות, והן בדר"כ אדמות טרשים. הן יופקעו חוקית לטובת הממשלה גם אם הפקידות הירדנית או הטורקית רשמה אותן טכנית ע"ש פלסטינים שלא שילמו עבורן גרוש או בישליק, ומעולם לא עיבדו ולא ניצלו זכויות מקרקעין אלו.
רק לאחרונה התפרסמו תחקירים ב'מקור ראשון' לפיהם מתברר כי אנשי המינהל האזרחי ב'שטחים' תימרנו צווים ונהלים בהתאם להשקפת עולם פוליטית שמאלנית. במסגרת 'התגובה הציונית ההולמת' ראוי להחליפם בבעלי השקפה מהופכת. במקביל, בהשראת חקיקה זו, הכרחי לנער את הפרקליטות ולכוונה לתלם הלאומי.
וטו על חלום
אלו הם חלומותיי לנוכח הפנייה הפלסטינית לאו"ם להכרזת מדינה. לפחות נרוויח משהו לאומי וציוני. אבל, אופס! התעוררתי מחלום! אותו וטו אמריקני שיוטל על הפלסטינים יוטל גם עלינו. הדוד הנ"ל מאמריקה לא יתן רשות!
טוב, אז לפחות נכריז שכך נעשה והיה אם וכאשר תוכרז מדינה פלסטינית. כך נרוויח 'מאזן אימה' של הכרזה כנגד הכרזה!