לפי סדר הכתובים בפרשתנו נראה שסיבת היותו של עם ישראל 'עם נבחר' הוא מפני שמירת התורה והמצוות, לאחר שאמרה התורה: "ה' אלקיך מצוך לעשות" מוסיפה התורה ואומרת: "את ה' האמרת" ורק לאחר זאת נאמר: "וה' האמירך היום להיות לו עם סגולה", כלומר קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות מצד ישראל קדמו לבחירתו של עם ישראל לעם סגולה והוא שהביא לבחירתו של עם ישראל.
והדבר מבואר יותר במעמד הר סיני ככתוב: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים". וכן מובא בגמרא (ברכות ו א): "אמר להם הקב"ה לישראל, אתם שעיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם", העשייה מצד ישראל קדמה לעשיה של הקב"ה.
ואילו במקום אחר אנו מוצאים שבחירת ישראל קדמה לקבלת עול תורה ומצוות, כמו המאמר: "רשב"י אומר: וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל התורה? לא תורה בשביל ישראל, ומה תורה שנבראת בשביל ישראל, הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה" (קה"ר א) וכדברים הללו מוצאים אנו גם בתנא דבי אליהו (פי"ד): "שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו: בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר: 'ה' קנני ראשית דרכו' אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר: קודש ישראל לה' ראשית תבואתה".
ודוגמא לדבר היה רגיל מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק להביא מברכת התורה, שבה אנו מקדימים: "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אח"כ: "ונתן לנו את תורתו". ואפשר להביא דוגמא נוספת מתפילת המועדים, בה אנו אומרים תחילה: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורוממתנו מכל הלשונות" ורק אח"כ מוסיפים ואומרים: "וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך". הבחירה קדמה לקדושת המצוות. הדיון "מי נברא בשביל מי" אין לו כל משמעות מעשית, מפני שאורייתא וישראל חד הוא, ובפועל אין קיום לאחד ללא השני, אין קיום לתורה ללא ישראל, כמו שדרשו חז"ל: "אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזירכם לתהו ובהו" וטעם הדבר הוא כי התורה היא התכנית והמטרה של העולם, כמו הדרשה: "הסתכל הקב"ה בתורה וברא את העולם", ולכן ללא קבלת התורה ע"י ישראל, נשאר העולם ללא יעוד, הוא חסר משמעות ומאבד את זכות קיומו, ועל כן היתה האזהרה מפני חזירתו לתהו ובהו אם לא תתקבל התורה על ידי ישראל.
אבל מהצד השני אין קיום לישראל ללא התורה, כמו שדרשו חז"ל: "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם". ומפני זה אמר רס"ג: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".
אחת הסיבות העיקריות למשבר הזהות היהודית של דורנו היא השכחה של ה"אתה בחרתנו" בה יתייחד עמנו, על השכחה הזו הזהיר הראי"ה קוק בספרו אורות: "טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החידלון מההכרה של 'אתה בחרתנו', לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים היסטוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם מעולים וגדולים אנו מאד מכל עם, ואם נדע את גדלותנו אז נדע את עצמנו, ואם נשכח את גדלותנו נשכח את עצמנו - ועם השוכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל".