הספר הזה יצא זה עתה לאור. על הדש האחורי כתוב לאמר:

עלילה מרגשת, סובלת עליות וירידות, מתמודדת עם דילמות שרק חיינו מסוגלים לייצר. מגלה אחריות לצד חוסר איכפתיות, נשיאה בעול לצד דחייה והסתגרות, התמודדות בעלת אומץ מעורר השתאות, המלווה בחדלון וכרסום של חוסר אונים. מטוטלת היוצרת מתחי תרשים של קצב לבבי, מזכירה רק את העליות והירידות בסולם החיים, של הלילה ההוא בארץ המוריה, בחלום הנצחי העולה מהמרחב הארצי ונמוג בתכלת השמימית.

שלש מאות שמונים וחמישה עמודים יכולים להיקרא בנשימה עצורה. הפרומו האחורי מבשר על משהו מותח ומרתק. פרקי הספר כפי שמעיד התוכן, מוליכים את הקורא לצמתי חיים התובעים התמודדויות לא פשוטות, אך כל כך טבעיות ואנושיות. מאתגר לבחון את המתח הזורם בין השמחות והרגשות, בין נתוח הגיוני להתרגשות אמוציונאלית, בין רגשות היוצרות מטענים של תסכול דחייה ורפיון ידיים, לרגשות המטעינים כוחות אנרגטיים של אופטימיות וחשיבה חיובית.

הספר מחדיר שבב אלקטרוני זעיר למוח, ומנסה לשרטט את החשיבה, הרגשות, ההתמודדות ודרך קבלת ההחלטות, בצמתים הרי גורל של החיים. התוצאה היא שלש מאות שמונים וחמישה עמודים של אירועי חיים, שאירעו בשנת תשעא. עמוד ליום. אפשר לפתוח בעמוד 172, להיכנס לדילמת חיים, לנסות להבין מה היה הראש, דרך קבלת ההחלטות, אופן הביצוע ותרחישים אפשריים, ולנסות לערוך רפלקציה של תהליך ההתהוות.

ניתן גם לבחון את התהליך בכלים ביקורתיים, ולנסות להגיע למסקנות, האם נכון היה לנהוג כך או לא. ברור וחד משמעי, שההתבוננות

אפשר לזהות את כתב היד, אך אי אפשר לשנות את הכתוב בו. ניתנת אפשרות לכתוב ספר אחר בכותרת תשעב. בספר ההמשך אפשר לכתוב פרקים אחרים, ואפשר לכתוב את אותם פרקים, באספקטים חדשים של התמודדויות וכוחות נפש

 הזאת היא רפלקציה שלאחר מעשה. אך יש לה משמעות הווייתית לתרחישים בעתיד. אם לא בוחנים את כיווני החשיבה, מנתחים את האפשרויות, מבררים את דרך קבלת ההחלטות ומסיקים מסקנות, לא יכולים ליצור היערכות עתידית המצריכה, דריכות, תעוזה, פקחות וקור רוח, החיוניים לאירועים המתרחשים לפתע פתאום.

חיינו הם סרט נע שמתחיל בעמוד הראשון, ומסתיים בעמוד האחרון. היפה בספר הזה שיש לו חלק ב וחלק ג. הוא לא מסתיים בעמוד 385, יש המשך בספר הבא שיהיו בו 354 עמודים. הבעיה הקריטית היא, שאיננו מסוגלים לקרוא את ספר תשעא. לו אך יכולנו לפתוח בעמוד 248 ולנסות להיכנס לראש של דרך קבלת ההחלטות, או להבין את דרך ההתמודדות, עם הדילמה שהצריכה כל כך הרבה כוחות נפש, זה היה מרתק. אבל מי יכול לפתוח את הספר?

האי גברא רבה ממגנצא, רבי אמנון שמו, קורע לנו צוהר, מבעד למסכים והווילונות, ומגלה לנו סוד: הספר הזה נמצא למעלה. הוא לא נכתב במכונת כתיבה ואף לא במקלדת המחשב. הוא דומה לפייסבוק הכתוב בכתב יד. אפשר לזהות את כתב היד, אך אי אפשר לשנות את הכתוב בו. ניתנת אפשרות לכתוב ספר אחר בכותרת תשעב. בספר ההמשך אפשר לכתוב פרקים אחרים, ואפשר לכתוב את אותם פרקים, באספקטים חדשים של התמודדויות וכוחות נפש.

הנה נקרית לפניך ההזדמנות: קח את קנה הסופר, טבול אותו בקסת כמימים ימימה, והתחל לכתוב את החלק הבא של הספר. יש לך שלש מאות חמישים וארבעה ימים למטרה זו. השאר לך עשרה ימים כדי לקרוא אותו, לפני שיכתבו עליו ביקורת לשבט, כבקרת רועה עדרו המעביר צאנו תחת שבטו, או לחסד של גומל חסדים טובים וקונה הכל.

במשך שנתים וחצי דנו בבתי המדרש של הלל ושמאי בשאלה, מה צריך להיות היחס הנפשי של האדם ליצירתו ולחייו בעולם הזה. שאלה כבדת משקל זו, נדונה במשך שנתיים וחצי ללא הכרעה (ראה את הדיווח בעירובין יג). בסוגיה הרת גורל זו לא הצליחו לשכנע אלו את אלו, כי הללו אומרים בכה והללו חולקים. בסופו של דבר נפלה הכרעה על פי רוב. נימנו וגמרו, והגיעו להחלטה בעלת שני עקרונות:

א. נח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. חיי העולם הזה לא מצדיקים בריאה של אדם והכנסתו לדילמות חיים, שיוצרות בעיות קשות של התמודדות והכרעות מורכבות.

ב. על אף שהרוב קבע נחרצות שנוח לאדם שלא נברא, המחשבה העליונה הבינה אחרת. אך יש פתק להוראות הפעלה: עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ויש גורסים ימשמש במעשיו.

הפתק הזה הוא חיוני ונחוץ לכל משתמש. מי שלא קורא אותו ונוהג לפי ההוראות, מתקשה בקריאת הספר שכתב. משל לתלמיד שמתבקש לקרוא את כתב ידו אך לא מצליח. רש"י נחלץ להסביר את ההבדל בין יפשפש לימשמש. יפשפש במעשי העבר וימשמש באירועי ההווה והעתיד. פירוש לפירושו. יפשפש במעשים שנעשו על ידו ויבחן את דרך החשיבה, אופן הביצוע ועמידה בעקרונות. ימשמש לעומת זה היא חשיבה מטרימה, בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.חשיבה לאחר מעשה היא פשפוש, חשיבה לפני מעשה היא משמוש.

רבי משה חיים לוצאטו במסילתו הישרה (פרק ג), מציע כיוון חשיבה אחר לדילמה הזאת: פשפוש הוא התבוננות וחקירת המעשים שנעשו על ידינו, ונסיון לחלקם לקטגוריות של טוב ורע. אך המשמוש הוא לאחר החלוקה, בקטגוריית הטוב, הנעשו לשם שמים או לאגוצנטריות אינטרסנטית. משל לאדם ההולך לקנות בגד וממשמש בו כדי לעמוד על טיבו.

אשר על כן, כדאי לקרוא את הספר השנתי שכתבנו, לפני שיצטטו באזנינו קטעים נבחרים ממנו. כדאי לחשוב בחשיבה יצירתית איך עושים את זה, לפני שנופתע ללא יכולת תגובה. פזצט"א הוא קוד התנהגות, שמתרגל תגובה רפלקטיבית, המצליחה ליצור מענה הולם ומכריע להפתעות חיים. אך על זה כדאי לקרוא ברשימה אחרת, תחת הכותרת 'קרכס"ת (קרא רוביא כרתי תמרי סילקא) ופזצט"א (פול זחל צפה טווח אש)'. אולי ברצות ה' דרכי איש, במדור זה, כעת חיה בשנה האחרת.