מעשה באחד מתלמידי בעל התניא, שהתחבר לפושעים והידרדר לתרבות רעה, אך המשיך לשמור על קשר עם רבו. וכך במשך מספר שנים – היה עושה עבירות ופשעים בחוץ ואילו לבית המדרש של רבו היה מגיע, כשהוא מתלבש ומתנהג כיהודי ירא שמיים. יום אחד אמר לעצמו – עד מתי אני משקר את רבי? אבוא אליו בלבוש ובהנהגה כפי שאני נוהג בכל השנה.

כאשר הגיע לבית המדרש כאחד הפושעים, נרתעו ממנו כל התלמידים, ורק בעל התניא קיבלו בחמימות. אמר התלמיד לרבי – רבי, שיקרתי אותך, באמת כל השנים התנהגתי כאחד הפושעים. הסתכל בו בעל התניא במבט נוקב ואוהב ואמר לו – ידעתי תמיד שכך אתה נוהג בחוץ, אך מניין לך ששיקרת אותי, אולי שיקרת את הפושעים שבחוץ?

סיפור זה, הנוקב ויורד עד תהום, עונה לשאלה המציקה - אמת, ביום הכיפורים אנו מתנהגים כמלאכים וכצדיקים אך בשאר השנה אנו בני אדם הנופלים וחוטאים, ואם כך – האם איננו 'משקרים' לאלוקים? ואם אנו משקרים, הכיצד מתכפרים לנו עוונות כל השנה?

התשובה נעוצה בשורש החטאים. אלו נובעים ממרוץ החיים הרגילים והחיצוניים שלנו. אנו שקועים בעולם החול והחומר ולכן נופלים לעיתים. אולם האמת היא, שהאדם מורכב משני קטבים, מבחוץ הוא חומרי ועלול ליפול בחטאים רבים, אולם בפנים הרי יש לו נשמה אלוקית קדושה וטהורה שלא שייכת לחטא כלל.

יצר הרע אוהב לומר לנו בשעות שאנו רוצים להתרומם – הרי אתה לעיתים כל כך נמוך, שפל ונופל בחטא, ואם כך 'על מי אתה עובד, כשאתה מתנהג כצדיק?' 'זה לא מתאים לך'. אולם האמת היא, שאפשר לומר לו הפוך – הרי יש שעות שאנו כל כך גבוהים ושואפים לרוחניות, 'על מי אנחנו עובדים כשאנחנו נופלים?' 'זה לא מתאים לנו'. וכך נתרומם ונתעלה. והאמת היא, שהנשמה הרי היא יותר עמוקה ופנימית מהגוף, ואם כך היא האמת הפנימית שלנו והחיצוניות שקר. "האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים'.

ביום הכיפורים אנו עוצרים ליום אחד את מסגרת החיים החומריים הרגילים, ונכנסים פנימה לנשמה הרוחנית והפנימית שלנו, וממילא – החטאים מתקלפים ונעלמים. לשם כך אנו מתנתקים ממגבלות החומר ועולים לאין סופיות של הרוח בשלושת המימדים המגבילים של העולם החומרי – עולם, שנה, נפש (ר"ת – עש"ן).

העולם – מימד המקום הגיאוגרפי. במרכז עבודת יו"כ נמצאת עבודת הכהן הגדול. הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ומגיע אל ארון הברית. בארון היה נס מיוחד – "מקום ארון אינו מן המידה" (ב"ב צט). כלו מר כשהיו מודדים את קודש הקודשים מקיר לקיר הרי רוחבו 20 אמה. וכשהיו מודדים מקיר אחד ועד הארון היו מוצאים 10 אמה, מהקיר השני ועד הארון גם כן 10 אמה, ולהיכן נעלם המקום הפיזי שתופס הארון? לא היה לו מקום פיזי.

הזמן – "ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום הכיפורים" (פרקי דר"א). כתוב (יומא כ), ש'השטן' בגימטריה 364, ללמדך שיש לו רשות להסטין 364 ימים מתוך 365 הימים של השנה, אך ביום הכיפורים אין לו רשות להסטין, כי יום זה הוא מחוץ למימד הטבעי של העולם.

הנפש – המדרש בויקרא רבה מתקשה בציווי התורה על זמן עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים – "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו", והרי היה שם אדם אחד הלא הוא הכהן הגדול בעצמו? עונה המדרש – בשעה שהיה נכנס אל הקודש היו פניו בוערות כלפידים... כנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא". באותה שעה – הכהן אינו אדם אלא מלאך. ואף כל ישראל נמשלים ביום הכיפורים למלאכים, שאין להם אכילה ושתיה ועוד (פרקי דר"א מו).

ביום הכיפורים נבוא יחד עם המוני בית ישראל אל הקב"ה ונאמר לו – באמת, בנשמתנו הטהורה הנעלה מכל מגבלות עולם החומר היינו איתך תמיד. זו האמת שלנו ועל פיה אנו שואפים לחיות כל השנה. ובזכות אמירה זו נחתם בעזרת ה' לשנה טובה ומתוקה.