מספרת הגמרא (מגילה"יג): "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר" ואז שואלת הגמרא: "ומאי צניעות"?איזו צניעות היתה בה ברחל?והגמרא מספרת את הסיפור כדי להסביר את צניעותה של רחל.
כאשר יעקב פוגש את רחל אומרת התורה:"ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא"שואלת הגמרא: מה פתאום אחי אביה,וכי יעקב הוא אח של לבן?יעקב הוא בן של רבקה,רבקה היא אחות של לבן. יעקב הוא בן אחותו של לבן,לא אח של לבן. משיבה הגמרא, כשאמר יעקב שהוא אח של לבן לא התכוון אח ביולוגי, אלא אח במובן של קרוב לו, דומה לו, מהסוג שלו. מה פתאום יעקב, בפגישה הראשונה שלו עם רחל מתחיל להגדיר את עצמו, ולספר שהוא דומה ללבן?במה יעקב דומה ללבן?ולמה הוא מספר את זה לרחל?
מתארת הגמרא את השיחה שהיתה ביניהם כך: אמר לה מינסבא לי, תתחתני איתי, אמרה ליה אין, אמרה לו כן. מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אבל אבא שלי רמאי, ואתה לא תוכל לו. אתה רוצה להתחתן איתי, אבל אתה לא תסתדר עם אבא שלי. בהקשר הזה ענה לה יעקב ואמר לה: אבא שלך רמאי, אני אומר לך שאני אח שלו ברמאות.
אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמרה לו,שאלה רחל: וכי מותר לצדיקים ללכת ברמאות? אמר לה אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. אמר לה: כן, יש מקום להיות רמאי עם רמאים, זו הדרך להסתדר איתם, להתפתל איתם בפיתולים שלהם. השיב את דעתה. שאל אותה: מה הרמאות שיעשה אבא שלך?ענתה רחל:יש לי אחות שהיא מבוגרת ממני,והוא לא יתן לי להתחתן לפניה.עמד יעקב ומסר לרחל סימנים,שכאשר היא תשתמש בהם,ידע יעקב שזו רחל שנכנסת.בשלב זה ליעקב ולרחל ברור שבית יעקב צריך לקום מאישה אחת.
הסיבה שמסרה רחל את הסימנים ללאה היא, כי כשמתקרב אותו לילה, או אפילו באותו לילה, מציירת רחל בדמיונה את הבושה, הלבנת הפנים, האכזבה והביזיון שיהיה לה, ללאה, בשעה שהיא לא תדע לתת ליעקב את הסימנים, ויתברר כי היא שיתפה פעולה עם אבא שלה הרמאי. חשבה רחל על גודל הבושה שתהיה בזה ללאה, עמדה ואמרה את הסימנים ללאה. 
רחל עשתה את עצמה כלי לקבלת המציאות, זוהי צניעות כלפי רבש"ע. כך, בצניעות במחשבה ובביטול ההבנה שלה למציאות שה' קבע, רחל היא שותפה בלהוציא אל הפעל את הרצון האלוקי.
הראיה בפסוקים לכך שיעקב לא ידע שמי שנכנסה לחדר זו לאה,היא שכתוב בפס':"ויהי בבוקר והנה לאה". איך אפשר להבין את הפסוק הזה?האם רק בבוקר לאה היתה לאה?אלא בתודעתו של יעקב היא היתה לאה רק בבוקר,בלילה הוא חשב שזאת רחל.
זה התאור שחז"ל מתארים,ע"מ לענות לנו על השאלה מה היתה הצניעות שהיתה בה,ברחל.
למעשה מתעוררת שאלה:מדוע הגמרא קוראת למעשה זה 'צניעות'?
שואלת הגמרא מה היתה צניעותה של רחל, ועונה -במסירת הסימנים ללאה. הרבה מידות טובות כלולות במעשה הזה של מסירת הסימנים, אך נראה שהוא לא שייך לצניעות. יש במעשה זה גילויים של התחשבות, מסירות, רגישות לכאב ולעלבון של מישהו, כמעט את כל המידות הטובות – חוץ מצניעות.
יותר מכן –צניעות ביסודה היא הסתרה – שמירה על סוד, לא לגלות, לא לחשוף. צניעות היא ההיפך מחשיפה, לעומת זאת, מה שרחל עושה, היא בעצם מגלה משהו מהתחום שבינה לבין יעקב,עושה מעשה של הוצאה החוצה.אם כן,למה למעשה כזה,שיש בו גילוי, קוראת הגמרא'צניעות'.
יש צניעות במחשבה, בדיבור ובמעשה. בספר המידות של נפתלי הרץ ויזל, כשהוא מגיע למידת הצניעות,אומר שאחת האורחות של מידת הצניעות זה צניעות המחשבה,ושם מסביר פן אחד ממנו: שצניעות המחשבה זו אותה יכולת של אדם להצניע ולבטל את מחשבותיו מפני המחשבה האלוקית, שהיא מתנשאת ועומדת מעבר ומעל ההגיון הקטן והמצומצם של האדם, יהיה גדול אשר יהיה.זוהי צניעות כלפי שמיא, להצליח לבטל את צד הדעת,את המסקנות של האדם.אני חייב לפעמים להשתמש במחשבתי במקסימום, אבל ברגע שמתברר לי שדעת ה'היא אחרת,אני מסוגל לקפל ולגנוז את כל מה שחשבתי עם כל הרעיונות, התכניות והאידאלים,בבחינת "גבהו דרכי מדרככם ומחשבותי ממחשבותיכם"(ישעיה,נ"ה,ט).כנראה במובן זה חז"ל אומרים "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל".
כנראה הכוונה לכך שהיא ביטלה את רצונה הראשוני לבנות את בית יעקב רק ממנה כלפי רצון ה'שהתברר ככורח לבנות את בית יעקב משתי נשים. רחל עשתה את עצמה כלי לקבלת המציאות,זוהי צניעות כלפי רבש"ע. כך,בצניעות במחשבה ובביטול ההבנה שלה למציאות שה'קבע, רחל היא שותפה בלהוציא אל הפעל את הרצון האלוקי.