במקבץ של ארבעה עניינים לשוניים, נחלקו שני חכמי בבל, רב ושמואל, בדור הראשון של האמוראים, כשאחד העניינים פותח את פרשת חיי שרה. הובאו דבריהם בעירובין נג,א וברש"י לפרשתנו:
"מערת המכפלה: רב ושמואל: חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועליה על גביו.דנה הגמרא בדבריהם: בשלמא למאן דאמר זה על גב זה היינו מכפלה. אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה, מאי מכפלה? שכפולה בזוגות".
הנחת היסוד של הגמרא להבנת המילה מכפלה היא, שפירושה של המילה אינו שניים, שהרי היא דוחה את הפירוש של שני בתים. בית לפנים מבית אינו הכפלה. לדעת האומר שני בתים, היתה המערה בית לפנים מבית, אך לא זו היתה הסיבה לשם מכפלה.
רש"י בגמרא שם מבאר: "שכפולה בזוגות. שנקברו כולן איש ואשתו, דהיינו זוג זוג, דכתיב (בראשית מט) שמה קברו את אברהם ואת שרה וגומר". אם נדייק בדבריו, הרי ששמה של המערה הוא על שם הזוגיות. לפי זה תתפרש המחלוקת באופן זה: השם מכפלה משמעו, דבר המחולק לשניים, כך בית ועליה, וכך איש ואשתו. בית לפנים מבית הם שני בתים, אך אינו הכפלה. הכפלה היא צמידות של שני דברים המאוחדים ביניהם.
על פי זה יש להבדיל בין מערת המכפלה וקריית ארבע. שם העיר הוא על שם ארבעה זוגות, אך מערת המכפלה אינה על שם ארבעה זוגות, כי אם על שם ההכפלה של איש ואשתו.
ברור לנו לפי זה, שהמפרש את ההכפלה בזוגות, קורא למערה על שם העתיד. לפיכך לא השתמש אברהם בשם הזה במשא ומתן על השדה. לעומת זאת הפירוש בית ועליה אינו על שם העתיד, וניתן לומר שהמערה נקראה כך גם על ידי עפרון. המעלה של כל אחד מהפירושים מתבארת מעצמה. לבית ועליה זהו עניין הנעשה בהווה, והנקרא בהווה בשמו. אך לשם העתיד יש ייתרון, בזה שהמערה נעשתה לדבר אחר ושונה ממה שהיתה בידי עפרון.
סתמה התורה ולא גילתה לנו מפני מה חשק אברהם במערה זו, וייחד את חיפושו דווקא לשדה עפרון. הרי מן הסתם היו שדות רבות באזור, ואפשר היה ליצור מערת קבורה חדשה, ואחוזת קבר משפחתית בשדה אחר. אין זאת אלא, שהיתה זו מערה מפורסמת עוד קודם לעסקת הנדל"ן הראשונה במקרא, וכוונת אברהם היתה עקרונית.
תחילה יש להבין האם חיה שרה פעמיים? מהי משמעות הכתוב 'שני חיי שרה'?
בפשוטו של מקרא, 'שני חיים' הם שנות חיים. אך ניתן לפרש את המילים גם כשתי צורות חיים, שהרי הכתוב שב וחוזר על אותו עניין פעם שניה: 'ויהיו חיי שרה 127 שנים – שני חיי שרה'. ברור שכפילות הידיעה על שנות שרה, אינה חזרה שוב על אותו עניין. מניין שנותיה המוזכר ראשונה, אינו שני חייה המוזכר בסוף.
כך מבין בעל ה'טורים': "שני חיי שרה. לא אמר 'ימי', לפי שחזרה לימי נערות, וכשהזקינה עוד פסקו ממנה ימי הנערות. לפיכך אמר שני". משמע מדבריו שלחיי שרה היו שני איפיונים. ימי זקנה וימי נערות. לכן יש לפרש את חייה כשני עניינים שונים. כך גם בפירושו השני שם: "דבר אחר, מניין 'ויהיו' היה עיקר שנותיה משנולד יצחק. דבת תשעים היתה כשנולד וכל ימיה קכ"ז". הרי שחילק את שנותיה לשניים, עד הולדת יצחק, ואחרי הולדתו.
חייה הכפולים של שרה תואמים את כפילותה של המערה. שרה חיה פעמיים, בשתי צורות חיים. אך ניתן לומר יותר, שהכפילות של חיי שרה עם הכפילות של המערה, הם הביטוי החיצוני למשמעות הכפולה של החיים. גדולתה של שרה היתה, באיחוד שני איפיוני חיים לאחד, חיים גשמיים וחיים רוחניים, חיים ארציים וחיים שמימיים.
אדם חי בעולם הגשמי, ומגלה ושואף את הרוחני. חייו מורכבים מכפילות שיש לדעת לאחד אותה. הצד החיצוני של הגוף צריך להתאחד עם הצד הפנימי של הנשמה. כל חייו הם תהליך ארוך, של חיבורים ותרכובות מוכפלים. חיי האדם הפוסקים בעולם הזה, פותחים לו פתח לעולם הבא.. שני העולמות הם הכפלה נצחית של גוף ונשמה, של שניות שיש לחבר אותה לאחדות. זוהי חברון, המלמדת את סוד החיבור בין שמים לארץ, בין רוחניות לגשמיות, בין איש לאשתו, בין אדם לקונו, ובין עולם הזה לעולם הבא. יסוד החיבור הזה בא לידי ביטוי עז בשמה של העיר, המחברת את כפילותה של המערה.
דוד המלך קורא לירושלים, העיר המחברת: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו (תהילים קכב). לירושלים יש סגולה של חיבור. מתרגם יונתן שם: "ירושלים דמתבניא ברקיעא, היך קרתא לאתחברא לה כחדא בארעא". ירושלים הבנויה ברקיע, היא העיר שתתחבר כאחד בארץ. זוהי ירושלים העליונה המכוונת כנגד ירושלים התחתונה (רש"י 'וזה שער השמים'). כך גם ביאר רש"י בתהילים שם: "ורבותינו אמרו, יש ירושלים הבנויה בשמים, ועתידה ירושלים של מטה להיות כמותה".
אך חברון מחברת מטה ומעלה בשמה ובמכפלתה. חברון של מכפלה, מסוגלת לחבר הפכים ושניות לאחדות אחת. כפילות של איש ואשתו, של בית ועליה, של עולם הזה ועולם הבא, של גשמיות ורוחניות, היא סוד החיים הגלויים, שמתאחדים עם רזי הרזים הנסתרים והעליונים. כדי לאחד את ירושלים העליונה והתחתונה, יש לחבר רוחניות וגשמיות ארציות ושמימיות, שהוא הגילוי המתגלה בחיבור של המערה שמחפש אברהם, בעיר המחברת שניות של חיים לאחדות אחת.