פרשת חיי שרה מוקדשת כולה להליכי האירוסין והנישואין של האב האמצעי, יצחק, עב"ל רבקה אמנו. לפני שנתייחס במבט של אקטואליה נאמר כמה מילים 'מן המקורות';

ברכות פורמליות ואישיות

כולנו מכירים את טקס הנישואין המקובל כיום, הנפתח בברכת הגפן ולאחריה ברכת האירוסין מפי הרב העורך את החופה. לאחר קידושי הטבעת והכתובה מגיע שלב ברכות הנישואין. ברכת חתנים נלמדת במסכת כלה מפסוק בפרשתנו, כמצוטט בראש המדור: "ויברכו את רבקה". והעירו בתוס' (כתובות ז,ב) שמכאן נלמד שגם באירוסין ע"י שליח, כפי שאירע ליצחק ורבקה (מאד לא מומלץ!), נוהגת ברכת חתנים, שהרי אליעזר שימש כבא כוחו של החתן דנן, יצחק בן הרב אברהם. וסיימו בתוס' שאין ללמוד הלכה מפסוק זה, שאינו אלא אסמכתא, שהרי פשוטו של מקרא אינו קשור כלל לברכת חתנים.

נוסיף, שלא ר' אליעזר (העבד מדמשק, השליח לקידושין) הוא שברך, ולא רב הקהילה או מי מ'רבני צוהר', למשל, אלא אחרים. ובכלל, צריך לומר שכל הז'אנר הפיקאנטי של דיונים הלכתיים במעשי האבות בספר בראשית, שקדמו למתן תורה, אינם אלא פרפראות לתורה, אסמכתאות והשראה, ולא גופי תורה והלכה מדאורייתא.  

אם נחפש לשאוב השראה מברכת פסוק זה, שומע אני 'מתחת למילים' המלצה לדרשות חיזוק לבני הזוג מצד בני המשפחה והסובבים. יתר על כן, מכאן רמז גם ל...דרשנות חברתית ופוליטית במעמד אישי-אינטימי זה, שהרי גופה של ברכה מפורשת בפסוק: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".    

.

תקנות נישואין מחייבות

נשוב לטקס האירוסין-נישואין; בראש המדור צוטטה הגמ' במסכת כתובות ש"ברכת חתנים בעשרה", בהסתמכות על המנין שאסף בועז לחתונתו עם רות הגיורת. גם לימוד זה אינו אלא אסמכתא, מ"מ נפסק בשו"ע (אהע"ז לד,ד) "ברכת ארוסין צריכים עשרה לכתחילה". והעירו מפרשי השו"ע שברכת חתנים לנישואין חייבת להיות בעשרה נוכחים, ולא רק לכתחילה. אכן, גם קרובי משפחה, ואפילו החתן עצמו, יכולים להיחשב בכלל העשרה (אך כמובן לא העדים). מציאות זו של מנין מצומצם נפוץ בחתונות מתגיירים.

והנה נקודה לעיון ולדיון שלא שמעתיה עד כה ולא ידעתי פתרונה; אם זקוקים למנין יהודים שומרי מצוות, או לפחות מסורתיים המוכנים להצטרף למנין, מסופקני האם בחתונות חילוניות מתקיימת דרישה זו. כלום ניתן לצפות שהרב עורך החופה יגרור עמו שביעיית 'משמחים' שיצטרפו אליו למנין עם שני העדים הכשרים? אתמהה!

מכיון שנוכחות מנין איננה מחייבת בהחלטיות קשוחה תיקנה הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"י (1950): "אסור לכל איש ואשה לקדש ולארס שלא בשעת חופה ובעשרה, אחרי הרשמת הנישואין במשרדי לשכת הרבנות שבכל מקום. הננו גוזרים על כל איש ורב ישראל (שלא) לסדר קידושין ונישואין אם לא שהוסמך לתפקידים אלו" ע"י הרה"ר לישראל.

צוהר לנישואין

לאחרונה עלתה על השלחן התקשורתי מציאות עגומה של ריבוי 'נישואין פרטיים' כדת משה וישראל. יש מהם מסיבות כלכליות, בנישואין שניים, כדי לשַמֵר זכויות פנסיה וכד', ואת אלו עוד אפשר להבין. יש מהם מתוך שיוך לקבוצות חרדיות בעלות 'דת עצמאית'. אך יש מהם (כולל חובשי כיפות) הרוצים להפגין בדרך זו כנגד המימסד הדתי, כאשר שנאת הרבנות בגרונם. חפצים הם בנישואין כדמו"י אבל איבתם מעבירה אותם (ואת הרבנים משתפי הפעולה) למחוזות אנרכיסטיים. ושמא יירתעו אם יקראו את הפיסקא דלעיל לפיה הם לא רק עוברים על חוק המדינה והסדר הציבורי אלא גם על... 'תקנות הרה"ר תש"י'!!

ובעיקר לא הצלחתי להבין מה פסול מצאו ב'רבני צוהר', בפרוייקט הנישואין המפואר בפי כל. ואם תאמר שחובבי-דוקא אלו משייכים גם את 'רבני צוהר' למימסד, תבוא התכתשות 'צוהר' לפני כעשרה ימים עם הרה"ר ושר הדתות ותכשיר אותם לבוא בקהל, גם בקרב האנטי-מימסדיים... 

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')