"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד... ויעקב איש תם יושב אהלים". משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על זה, כיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לביה"ס...לאחר י"ג שנה, זה הולך לבתי מדרשות וזה לבית עבודה זרה" (ב"ר סג). איך יתכן שתאומים שנולדו לאותם הורים וחובשים ספסלי אותו בית מדרש, יצאו כ"כ שונים זה מזה?
"חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב). כתב הגר"א שאי אפשר לאדם לשבור מזלו, וכמ"ש הגמרא שמי שנולד במזל מאדים יהיה שוחט, רוצח או מוהל. עיסוקו יהיה ודאי בדם, אך אפשר שיעסוק בדבר מצוה כמילה, עניני רשות כשחיטה, או עבירה כרציחה. אם ננסה להפנות אותו לאפיק שונה מטבעו, הדבר לא יצלח. על כן חנוך אותו עפ"י דרכו, ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה. "אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו, עתה ישמע לך מיראתו אותך, אך בעת יוסר עולך מעל צוארו, יסור מזה, כי אי אפשר לשבור מזלו".
עפ"י עקרון זה, כתב הרש"ר הירש בפרשה, שיש לכוין את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו, ההולמת את תכונותיו ונטיותיו הרדומות בנפשו. מחנך העומד לפני קבוצה של חניכים ומנסה להכתיב להם דרך אחת, אחידה, לא תצלח דרכו. כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות. המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד ומחנך את שניהם לחיי לימוד ומחשבה, מובטח לו שאת האחד יקלקל. יעקב יעשה חיל בלימודיו, ואילו עשו רק יצפה לרגע בו יוכל להשליך את הספרים הישנים מאחורי גבו, אך יחד אתם גם את היהדות כולה, משום שהיהדות הצטיירה בפניו כישיבה באהל בלבד, ולא הבין איך יוכל לצרף את גבורתו לרוחו של יעקב.
הרב וולבה זצ"ל מדמה זאת לטיפול בעץ, כאשר כל סוג וסוג זקוק לטיפול שונה... "חייבים לדעת מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן".
הראי"ה קוק זצ"ל כתב דברים דומים גם ביחס לתלמוד תורה: "ישנם שיצאו לתרבות רעה משום שבדרך לימודם בגדו בתכונתם האישית המיוחדת", כאשר עסקו בחלק התורה שאינם מוכשרים לו.
שמעתי מהרצי"ה קוק זצ"ל, שהמשורר ביאליק היה אדם רגשן ואילו הסופר ברדיצ'בסקי היה שכלתן. ביאליק הלך ללמוד בישיבה למדנית, בוולאז'ין, ואילו ברדיצ'בסקי למד בישיבה חסידית. אילו ביאליק היה לומד בישיבה חסידית וברדיצ'בסקי בוואלוז'ין, אפשר שלא היו פורשים אחר ששנו.
(מתוך העלון 'שבת בשבתו')