"'והבור ריק אין בו מים' - מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת כב). על המסר לדורות שבפסוק זה כתב הרב קוק זצ"ל בספרו "עין איה": שלושה מצבים ייתכנו בבור: יש בור מלא מים המביא תועלת, אמנם יש בו גם חשש סכנה של טביעה, אבל אפשר להיזהר ממנה; יש בור ריק, שגם בו יש חשש נזק, אך הוא יכול להיות גם לתועלת כשימלאו אותו מים; ויש בור מלא נחשים ועקרבים שאין בו שום תועלת ועומד רק לנזק וצריך לסלקו.
הגלות נמשלה בפי הנביאים לבור - "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו" (זכריה ט). בעיתות 
נחשים ועקרבים הם שני סוגי היזק הפועלים בגלות. הנחש נושך בכוונה להזיק, לעומת זאת העקרב אינו נושך בכוונה, אלא עוקץ בזנבו בלא כוונה.
מנוחה בגלות לפעמים נדמה כאילו הגלות היא בור מלא מים, בגלל היחס שנרקם בה עם אומות העולם, אך באמת הגלות אינה אפי' כבור ריק, אלא כבור שיש בו נחשים ועקרבים, שלא יעלה על הדעת להתיישב בה.
נחשים ועקרבים הם שני סוגי היזק הפועלים בגלות. הנחש נושך בכוונה להזיק, כי "איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה". לעומת זאת העקרב אינו נושך בכוונה, אלא עוקץ בזנבו בלא כוונה. לעומת זאת יש דבר גרוע יותר בעקרב מבנחש, שהנחש כשנושך ארסו הולך ומתמעט, ואילו על העקרב אמרו בירושלמי (ברכות ה,א) "דמחיא בתר דמחיא", היינו שאין הארס מתמעט ויכול לעקוץ עוד ועוד.
ישנן אומות בעולם המנסות להשמיד את ישראל בצורה מכוונת "להרוג ולאבד את כל היהודים". כך היה בימי המן, וכך גם בימינו ברוסיה של סטאלין ובגרמניה של היטלר. אלו נשיכות נחש, שאמנם עשו שָמות בישראל, אך הארס נחלש, ודוקא ע"י כוונתם המחוצפת גרמו לחזק יותר את קדושת ישראל, ורבים עמדו בנסיון וקידשו את ה' בחייהם ובמותם. "אשר הוכיתי בית מאהבי" (זכריה יג) - "המה גרמו לאהיביני על אבי שבשמים" (ויק"ר לב,א). לא כן העקיצות שלא בכוונה, המקבילות לאלה שכביכול מקבלים אותנו בכבוד ובשוויון, אך משפילים את קדושת האומה והתורה. עקיצות עקרב אלו, שלא בכוונה, גרועות מנשיכות הנחש שבכוונה, שארס העקרב אינו כלה, והוא מכה וחוזר ומכה, משום שהעם לא קם נגדו, כיון שאינו מרגיש בזה מלחמת שמד.
ומעשה אבות סימן לבנים, להודיענו שהבור ריק ואין אפשרות להוציא ממנו תקומה ותועלת, ויש בו נחשים ועקרבים - הפסדים מכוונים והפסדים בלתי מכוונים, אשר יתמו רק בהעלות יורדי בור מן הבור.
(מתוך העלון 'שבת בשבתו')