חלקן של נשים בנס חנוכה

הגמרא אומרת: "אמר רבי יהושוע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה כי אף הם היו באותו הנס".

ואנו שואלים מה קושר את הנשים לנס חנוכה?

רש"י מסביר את דברי הגמרא: "שגזרו יונים על כל בתולות הנישאות להבעל לספסר תחילה ועל ידי אישה נעשה אותו הנס".

על פי רש"י , נשים לא רק היו באותו נס, אלא אף הם עשו את אותו הנס.

ואנחנו שואלים את עצמנו: לאיזה נס רש"י מתכוון? איזה נס נעשה ע"י אישה?

בד"כ כשאנו מדברים על ניסי חנוכה אנו מדברים על שני ניסים עיקריים: נס מציאת פך השמן. נס הניצחון במלחמה. ברור שנשים לא גרמו את שני הניסים האלה.

אפשר להגיד שאולי כוונת רש"י לסיפור על יהודית שהאכילה את הוליפורנוס חלב, ערפה את ראשו והביאה אותו לירושלים. עושה רושם שרש"י לא מתכוון לנס זה משתי סיבות: נס זה אמנם קשור לחנוכה אבל אי אפשר לומר שההריגה שלו היא גרימת הניצחון, ולא מעשה זה יגרום לקיחת הכתר של הניצחון המלחמתי. היו הרבה קרבות והרבה לוחמים שמסרו את נפשם. אי אפשר לומר שבגלל אירוע אחד אירע הניצחון. רש"י גם לא מתכוון לסיפור של חנה ושבעת בניה, כי יש בו

המאבק עם יון הוא על הרוח בניגוד למאבק עם פרס שהוא על הגוף. אומר הרב שגזרות יון, שנגעו בנושא הטהרה לא היו מקריות, ונבעו מזה שהיונים רצו לשלול מאיתנו את תרבות התורה שלנו

מסירות אבל לא נס.

נקשיב ללשון רש"י על הגמרא הזו: "שגזרו היונים על כל בתולות הנישאות להיבעל לספסר תחילה ועל ידי אישה נעשה אותו הנס".

רש"י כורך את הישועה שבאה על ידי אישה בגזרה מיוחדת שגזרו היונים על הבנות שכל כלה לא יכולה ללכת אל בית חתנה לפני שהיא הולכת אל ההגמון שבמקום. גזרה זו מאוד אפיינה את תוכן המאבק של היונים בישראל. כנראה שרש"י רומז לישועה שנעשתה ע"י אישה וקשורה לגזרה זו, אך לא כותב באיזו אישה מדובר.

ישנו מקור מתוך מדרש "מעשה חנוכה", והתוכן שלו מקובל במקורות המסורתיים שלנו. המדרש אומר:

"כיון שראו יונים שאין מרגישים בגזרותיהם, עמדו וגזרו עליהם מרה ועכורה שלא תיכנס הכלה בלילה ראשון אלא אצל ההגמון שבמקום. כיון ששמעו ישראל את הגזרה הזאת רפו ידיהם ותשש כוחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות והיו היוונים מתעללים בבנות ישראל.

נהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים עד שבא מעשה של בת מתיתיהו הכהן הגדול ונישאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפיריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתיתיהו ובית חשמונאי, שלא היו באותו הדור גדולים מהם. וכשישבו לסעוד, עמדה חנה בת מתיתיהו מעל האפיריון, ספקה כפיה זו על זו, וקרעה פורפירה שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה לפני אביה ואחיה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו, ונתנו פניהם בקרקע, וקרעו בגדיהם ועמדו עליה להרגה. אמרה להם: שמעו אחי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי בפני צדיקים ערומה בלא שום עבירה הרי אתם מתקנאים, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי? באותה שעה נתקנאו אחיה, ונטלו עצה זה מזה, והרגו את ההגמון, ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה".

כיון שישראל עברו על גזרות יון, היונים גזרו גזרה שנראה שהחכמה והתחבולה שבה היא לגרום לישראל להכנס דרך ללא מוצא. בין כך ובין כך ישראל יסבלו מהגזרה הזו: אם הבנות יתחתנו – הם יצטרכו לעבור דרך ההגמון, כי הרי חתונה הוא דבר שקשה וכמעט בלתי אפשרי להסתיר. אם לא יתחתנו זה יהיה נזק גדול לעמ"י. זוהי גזרה שגם ההמנעות ממנה היא קשה. זו אינה רק טקטיקה. יש כאן מגמה ברורה לגרום לישראל להיות מושפלים תחת התכתיבים שלהם. בעומק, הגזרה הזאת לא נבעה מרצון להכניע את ישראל, אלא יש כאן מחשבה מקפת שננסה להבין אותה לאור דברי הרב קוק :

הניצחון שנתן ה' ביד עבדיו הכהנים להתגבר על היונים שביקשו לעקור בשנאתם הרבה מאוד את תורת ישראל – לא רק את עם ישראל ממעמדם החומרי כי אם את תכונת החיים שישראל מביעים בעולם... שתהיה הטהרה והצניעות היסוד הראשי בחיי משפחה, ואחריהן ימשכו יתר המידות ודעות הישראליות והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו לנס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות (עולת ראי"ה עמוד תל"ב על המילים "מוסיף והולך").

המאבק עם יון הוא על הרוח בניגוד למאבק עם פרס שהוא על הגוף. אומר הרב שגזרות יון, שנגעו בנושא הטהרה לא היו מקריות, ונבעו מזה שהיונים רצו לשלול מאיתנו את תרבות התורה שלנו. הם ידעו שהיסוד לכל חיי הקודש וערכי החיים שעמ"י מבטא זה הטהרה והצניעות הליבית המחשבתית והמעשית של עמ"י. כל קומות הרוח שעמ"י יכול לבנות עומד על הבסיס הזה שיש לנו טהרת החיים. מכיון שרצו היונים לעקור את כל תפיסת החיים הישראליים הם צריכים לנעוץ חרב בבסיס המאפשר את החיים האלה, ובסיס זה הוא הטהרה והצניעות. היונים הרגישו את הנקודה הזאת.

בחתונתה, חנה בת מתיתיהו עומדת לפני אחיה וקרוביה ומוכיחה אותם על זה שאכפת להם מאיך שדברים נראים, ולעומת זאת, הם באיזשהוא מקום השלימו עם מה שבאמת עומד לקרות לה. התוכחה שלה היא הגורמת להם להופעת רוח גבורה, וכך מתרחש הנס שהוא שורש הניסים של אותה תקופה- המהפך הפסיכולוגי-מנטלי. בעם שעשרות או מאות שנים כפוף תחת עולם של זרים מבחינה מדינית, רוחנית ותרבותית מופיעה רוח גבורה, הוא קם על רגליו ואומר: לא עוד. יתכן שכרש"י אומר: "על ידי אישה נעשה הנס", הוא רואה לנגד עיניו את חנה בת מתיתיהו.

בשביל לעשות מעשה כמו של חנה בת מתיתיהו היה צריך הרבה עוז רוח והרבה ויתור על תדמית ועוד. יוצא מהדברים, שמציאות של הופעה והתעוררות לעשות מעשה טוב, כמו המעשה של חנה, היא מתוך דחיפה גדולה להושיע את עמ"י. כל הנשים לא עשו את זה כי הכי רגיל זה להסכים עם הקיים. המציאות של לחשוב שאפשר אחרת היא רוח שה' שלח, וזוהי הופעה ניסית. המציאות הזאת של הרוח שנחה עליה היא נס. המציאות של הופעת הגבורה היא מקום שרואים בו את יד ה' הגדולה. במלחמות רואים הרבה ניסים, אבל השורש של כל הניסים היא הופעת רוח הגבורה.

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב אומר שעל ניסי חנוכה אומרים "בימים ההם בזמן הזה", בזמן שאפילו על ניסי מצרים אנו לא אומרים זאת, כי הנס היותר גדול והנס שאנו מתפללים עליו הוא על נס טבעי שמתרחש על ידינו. יתכן שרש"י כותב "ע"י אישה נעשה אותו הנס" – הנס של המהפך המנטלי. שגורם לעם ישראל להפוך מעם כנוע ורובץ, לעם הנלחם ומוסר את חייו על עצמיותו.

(מבוסס על שיעורי הרבנית עידית איצקוביץ.)