ללמוד מהתורכים
אהוד ברק, האיש היושב בלשכת שר הביטחון, הסתייג מתגובתו המקצועית והמתבקשת של משרד החוץ על התערבותן הבוטה של 4 מדינות אירופיות – בריטניה, צרפת, פורטוגל ואפילו גרמניה, למרות עברה - בעניינים פנימיים של ישראל ובתוכניות בנייה ליהודים בארצם. כמוהו עשו גם "הגימנזיסטית" – לפי הגדרתו הקולעת של ברק עצמו – הנושאת בתואר יושבת ראש האופוזיציה, וכן עדר התקשורת, שלא מצאו טעם לפגם בגסות של מעצמות קולוניאליות לשעבר, אבל יצאו מגדרם כדי לתקוף את ..... התגובה הישראלית הרשמית והמתבקשת לנוכח התנהגותן החוזרת ונשנית של אותן מדינות. צדק שר החוץ, מוטב שאלה תתעסקנה בענייני סוריה ואיראן, ולכך יש להוסיף, שתחדלנה מכיבושיהן (צפון אירלנד, ארץ הבאסקים) ומצביעותן.
ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, סיפק כמעט במקביל דוגמא כיצד יש להגיב כלפי אירופה בכלל וצרפת בפרט. בית הנבחרים בפריז חוקק חוק נגד הכחשת השואה הארמנית בתורכיה, ועל כך יצא הקצף של שליט אנקרה. בניגוד לרפיסות של ברק ולבני, אר
אפילו בעיצומו של השפל ביחסי ישראל-תורכיה כתוצאה מעוינותו הרבה של ארדואן נמנעת ישראל מהכרה בטבח שביצעו התורכים בארמנים
דואן השיב מלחמה שערה כלפי הקולות מצרפת והאשים אותה בהרבה יותר מאשר "אי-רלוונטיות". הטבח שביצעו התורכים בארמנים הוא פשע נורא, אבל לא זה העניין כרגע, אלא עמידתה האיתנה של תורכיה על כבודה ועל שלילת זכותן של מדינות כצרפת לפגוע בו.
גם ישראל, מוטב לה שתשמור על כבודה. מבחינה זאת ולמרות חסרונותיו, שר החוץ ליברמן עושה רבות כדי למזער את האדמה החרוכה שהשאירה לבני במשרד החוץ ואת הצהרותיהם המזיקות של אהוד ברק וציפי לבני.
ללמוד מהצרפתים
בית הנבחרים בפריז חוקק כאמור חוק נגד הכחשת השואה הארמנית בתורכיה. מדובר במעשה נכון מבחינת המהות, שלמרבה הבושה ישראל ממשיכה להתחמק מלעשותו. ישראל, אשר עמה חווה על בשרו את השואה האיומה באירופה, מעשה ידיה של "המטיפה" מגרמניה, ושבה נטלו חלק גם משתפי פעולה מארצות שונות באירופה (כולל צרפת), עדיין מתפתלת ומתחמקת מגינוי הפשע והוקעתו, מחשש מפני מה שיאמרו התורכים. סרקוזי, נשיא צרפת, לא חשש מכך.
גם ישראל, מוטב לה שתשמור על יושרתה ותוקיע את הפשע התורכי המחריד כלפי הארמנים.
מאז התוקפנות התורכית ("המשט") בניסיון לפגוע בריבונות ישראל ובביטחונה ולסייע לאויב מעזה, אהוד ברק מוביל קו שעיקרו חתירה להתנצלות ישראלית כלפי תורכיה על פעילותם המוצדקת של חיילי צה"ל, שנשלחו בפקודתו של אותו ברק להשתלט על ספינת המחבלים התורכית, ה"מרמרה". אפילו בעיצומו של השפל ביחסי ישראל-תורכיה כתוצאה מעוינותו הרבה של ארדואן נמנעת ישראל מהכרה בטבח שביצעו התורכים בארמנים.
בהקשר זה, לא מיותר להזכיר את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט צעדים משפטיים נגד אזרחים ישראליים שהצטרפו לספינת המחבלים. החלטה זו כמוה כתקיעת סכין בגבם של חיילי צה"ל שנטלו חלק בפעולה: אם פעילות האזרחים הישראליים שחברו לאויב היא חוקית ואינה גוררת העמדה לדין, האם לדעת ויינשטיין פעולת הלוחמים היא שאיננה חוקית?
ללמוד מהשופטים
אליהו מצא, המישנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, שלל לאחרונה – בתוקף ובצדק – את התופעה המכוערת והמקוממת של הדרת נשים. הוא הצדיק מרי אזרחי בעניין זה. אכן, מרי אזרחי הוא מוצדק ואף מחויב המציאות במקרים חמורים וחריגים. הבולט שבהם: גירוש אזרחים מבתיהם בארצם בגלל יהדותם. יש לזכור אמירה חשובה זו של השופט מצא למקרה ששוב תנסה ממשלה בישראל לבצע טיהור אתני גזעני.
פשע כזה בוצע על-ידי אריאל שרון, כאשר גירש יהודים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון, בגלל יהדותם, כשהוא מאותרג על-ידי עדר התקשורת, שעד היום לא עשה חשבון נפש בנדון, ועל-פי גושפנקא של בית המשפט העליון, שהכשיר את שרץ הגירוש ושחק את אמון הציבור במוסד השיפוטי העליון. אם לשופטי בית המשפט העליון יש תלונות על היחס כלפיהם, טוב יעשו אם יפשפשו קודם כל בנזק מעשה ידיהם.