האם ידע יעקב טרם מותו על מכירת יוסף למצרים על ידי בניו? זו שאלת מפתח הנותרת תלויה באוויר בסיום ספר בראשית. התורה לא מגלה את הדבר, סותמת ומותירה את ההבנה לקורא וללומד. מעיון בדברי חכמים במקורות שונים עולה, שלא רצה יוסף לגלות את אוזנו של יעקב על הדבר. ומן הסתם פתר יעקב את תעלומת הכתונת בדם, לא בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, אלא טרוף טורף יוסף על ידי ישמעאלי, שחטפו קודם הגעתו לשכם והורידו מצרימה. הכתונת בדם היא הוכחה למאבק שנאבק יוסף עם חוטפו.
אם זוהי הבנת יעקב, מובן מדוע פירשו חכמינו את בקשת המחילה של בני ישראל אחר מות יעקב כשינוי מן האמת. יעקב אכן לא ידע על המכירה, ולכן גם לא יכול היה לומר שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם, לכן שינו האחים מן האמת, לומר בשמו דבר שלא היה ולא נברא. הדבר נלמד מהתנהגות האחים. שבע עשרה שנים אחרונות של יעקב במצרים, הן דממה תקשורתית של האחים עם יוסף. רק עם מותו של יעקב הם שבים לנקודת ההתחלה. הם לא מאמינים לדברי הפיוס של יוסף אחרי ההתגלות. הא ראייה שעתה עם מות יעקב, הם טוענים את הטענה המקננת בליבם כבר שבע עשרה שנים.
ַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. הם לא מאמינים שהסיפור הסתיים בצורה כל כך פשוטה. הם מבינים שמגיע להם עונש שלא קבלו. הם יוצאים מתוך הנחה שיוסף לא העניש אותם עד כה בגלל יעקב. כל עוד היה יעקב חי לא העז יוסף לעשות לנו דבר, אך עם מותו של האבא ישיב לנו יוסף כגמולנו.
הם מתכננים תוכנית בת שני שלבים. שלב ראשון, בקשת מחילה מיוסף על ידי שליח על מה שעוללו לו. וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר ... אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ. שלב שני הם הולכים אליו בעצמם, נופלים לפניו, ומציעים את עצמם לעבדים. דבריהם נותרים חסרי כיסוי, האמנם ציווה יעקב כך קודם מותו? אין את מי לשאול, ואין כל אפשרות לברר את הדבר. האפשרות היחידה לאמת את העניין היא ההבנה, ששתי הפגישות המתוארות בכתוב בין יעקב ליוסף קודם מותו, לא עסקו מכל וכל ביחסים שבין יוסף לאחיו. אם אכן היה חשוב ליעקב לבקש מיוסף את מחילתו, מדוע לא אמר את זה ישירות?
אין במילים שא נא פשע אחיך אפילו בקשת מחילה של האחים עצמם. הם תולים את בקשת המחילה באבא, ולא מבקשים מחילה מצד עצמם. לו היו באים האחים ליוסף אחרי מות יעקב ואומרים, אנא שא נא פשענו וחטאתנו כי רעה גמלנוך, היה נראה כל הסיפור אחרת. על אף שהמתינו בבקשת המחילה שבע עשרה שנה, בכל זאת היתה נשמעת הבקשה היוצאת מן הלב, כסותמת את הגולל על התנהגותם. אך הם תולים את המחילה בבקשת יעקב.
את כל זה משאירה התורה להבנת המעיין. היא מספרת את הסיפור ללא פרשנות. היא מותירה את ההבנה בדבר מעשיהם של האחים, כאמת או כשינוי ממנה. הלומד את דברי האחים כאמת, ואכן ידע יעקב על המכירה, יש מקום לראות את הדברים כהתעלות של יוסף על עצמו, ולבחון את כוחות נפשו באחדות המשפחה.
יוסף היודע לאחד את המשפחה, עומד כאן ביציאת מצרים כמזכיר את האחדות של העם. יסוד הגאולה תלוי ביחד שבטי ישראל. כל פירוד וחלוקה הם זעזוע בגאולה ועיכובה
יוסף לא מתווכח עם אחיו, או מתנגד לקביעתם על ציווי האבא. הוא מקבל את דבריהם כפשוטם, ומגיב עליהם בבכי. הוא מבטא את הרגשתו לדבריהם בלי מילים. הוא נותן להם להרגיש כהבנתם, שאכן עליו לסלוח להם כדברי האבא, ומטרת הבכי היא התפייסות איתם ומחילה על מעשיהם.
גם זה לא מספק אותם, והם מציעים את הצעת העבדות. בשלב זה בא שוב פיוס, אך הפעם מילולי. הוא מנחם אותם, מדבר על ליבם וקושר את כל האירועים להשגחה העליונה, התחת אלקים אני? וכי יכול אני לגמול לכם רעה, הרי אתם ניסיתם לעשות לי רעה ואלקים חשבה לטובה. אין בידינו לגרום רעה אל מול תוכניותיו של הקב"ה. עיניכם הרואות מה הן התוכניות שהתחילו לפני שלשים ותשע שנים. אין לכם ממה לחשוש אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם ואדאג לכל מחסורכם. לא זו בלבד שלא אקח אתכם לעבדים, ואמחל לכם על מעשיכם, אלא אספק לכם את כל צרכיכם, כדי שנישאר יחד מאוחדים ומלוכדים.
אם אכן כוונת התורה לגלות על ידיעת יעקב במכירת יוסף, הרי שמובנת יפה שיטת רש"י בברכות יעקב לבנים. אצל כל המעורבים בפרשת המכירה, ראובן שמעון לוי יהודה ויוסף, מבאר רש"י על פי חכמינו, מה עומד מאחורי הברכות בניסוחן זה. ראובן הפסיד את בכורתו ליוסף בגלל פרשת היצועים. שמעון ולוי, שבאו בעצה אחת על יוסף ואמרו לכו ונהרגהו, מקבלים את אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. יהודה המזוכה והמנוקה מחשד של טרוף טורף יוסף, זוכה לשבט המנהיגות. ואף יוסף שמררוהו אחיו ושטמוהו, זוכה לברכות על ראשו ולקדקד נזיר אחיו.
בין כך ובין כך, גבורתו הנפשית של יוסף ביחסו לאחיו, היא המעבירה את ספר בראשית לספר שמות. יוסף מוסר לאחיו את הצופן של צפנת פענח. פקד יפקד הוא צופן גאולתי שיש לפענח אותו, ולהמתין לראות את התקיימותו. הצופן הזה מוצפן בסוף בראשית, אך הוא שפותח את שמות. ומשה היה רועה את צאן יתרו היא שנת המאתיים ועשר לגלות מצרים, שהחלה בפגשתו של יעקב עם יוסף. הסנה הבוער באש ואיננו אוכל, הוא חזיון מיוחד שיש לדעת לפענח אותו. משה פותר אותו בשנאת האחים ליוסף (שמות רבה). האש היא אש השנאה, והסנה שאיננו אוכל הוא יוסף. שנאת האחים לא יכלה ליוסף, והוא שממשיך להנהיג את ישראל. השנאה היא שגם גרמה לגלות הממושכת במצרים, על כן יש להציב אותה כעת כיסוד לגאולה, כדי להסיק את המסקנות לעתיד.
הסיפור הנאדר של יוסף ואחיו משתקף כבר בתמונה הראשונה של הגאולה. יוסף היודע לאחד את המשפחה, עומד כאן ביציאת מצרים כמזכיר את האחדות של העם. יסוד הגאולה תלוי ביחד שבטי ישראל. כל פירוד וחלוקה הם זעזוע בגאולה ועיכובה. היציאה ממצרים לא יכולה להתחולל בלי ויקח משה את עצמות יוסף עמו. הסיפור של יוסף ואחיו יכול לבוא לכדי סיום, רק כשבני ישראל מקיימים ואת עצמות יוסף קברו בשכם. כשמשיבים את יוסף לשכם, סוגרים את המעגל שנפתח בשכם, ופתח את גלות מצרים. רק כשהובא יוסף לשכם, התממשה ברכת יעקב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. רק כאן מסתיימת גלות מצרים. מכאן יש לצפות לפקד יפקד אלקים אתכם גם אחרי הגלות האחרונה.