שובו של 'השבט הלבן'
שובו של 'השבט הלבן'

מעולם לא נשמע הפתגם העממי 'אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה', אמיתי כל כך, כבשבוע זה, שבו שודרג מעמדם של שניים שלכאורה אין כל קשר ביניהם: המשפטנית פרופ' דפנה ברק-ארז והעיתונאי-הפוליטיקאי יאיר לפיד.

הראשונה, המזוהה כשמאל מזוקק, נבחרה לשמש שופטת בביהמ"ש העליון דווקא בימי כהונתה של 'הממשלה הימנית ביותר בישראל'. ואילו לפיד הסיר סוף סוף את המסכה הנכלולית שאיפשרה לו להתל בציניות בכולם ולהעלות מידי שבוע מצג שווא כפול של אובייקטיביות מזוייפת, בשתי הבמות הפופולריות שהועמדו לרשותו: מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 'אולפן שישי', והטור השבועי שלו ב'7 ימים' של ידיעות, ולנצלם לתעמולה פוליטית פרטית.

על אף השוני שבין השניים – ברק-ארז המופנמת מול לפיד המוחצן – יש ביניהם לא מעט מן המשותף. שניהם, צעירים למדי, הנתפסים כמייצגי ציבור רחב – אשכנזי, חילוני, בגילאי 25-50, בני שכבות הביניים מבוססות פחות או יותר. בשנים האחרונות חשה קבוצה זו, הקוראת לעצמה בינה לבין עצמה 'השבט הלבן', או 'המיעוט הלבן', שגונבים לה את המדינה מתחת לידיים. קבוצה זו, בעלת ייצוג יתר, מעל לכוחה היחסי על פי כל קנה מידה, בשתיים מהמערכות המעצבות את חיינו: תיקשורת ובמערכת המשפט, מצאה עצמה לאחר הבחירות מול שוקת פוליטית שבורה, מול קואליציה ימנית-לאומית-דתית יציבה, ששום דבר לא מערער את יציבותה. לא פלא שדווקא ציבור זה, שהתהלך למרות שליטתו המוחלטת במערכות המשפט והתיקשורת, עם תחושת הקוזאק הפוליטי הנגזל, הגיב בפרץ של שמחה בלתי נסתרת על השידרוג של ברק-ארז ולפיד. שניהם בשר מבשרו ועצם מעצמותיו.

אז נכון אמנם שהשמאל הקיצוני שולט ללא מצרים במערכת המשפט ובמיוחד בעליון, אבל גם במחנה זה החלו לכרסם ספקות לגבי עתיד שליטתו בראש הפירמידה השיפוטית במדינה, עם פרישתה הצפויה של הנשיאה דורית בייניש, ומינויו של – רחמנא ליצלן - 'השופט המתנחל' נועם סולברג.

החברים של דפנה

אבל דאגות השמאל התחלפו בעליצות כשנתברר שגם ברק-ארז בנבחרים. היא תיאורטיקנית משפטית שאין לה שום נסיון שיפוטי מינימלי באמתחתה, אבל יתרונה בהגעתה מן האקדמיה. מעניין אם כל הצוהלים על בחירתה, היו מוכנים להפקיד את הגאֵי הג'מבו שבו הם טסים לחו"ל, לידי תיאורטיקן לסוגיות אווירונאוטיות, אפילו אם הגיע מאוניברסיטת תל אביב.

לסגולותיה של תואמת-בייניש מהאקדמיה, מודעים היטב אבירי השמאל הקיצוני, שיצאו מגידרם לרגל המינוי. נשיאת הקרן לישראל חדשה נעמי חזן, כתבה לחבריה בשמאל הקיצוני: "מינויה של פרופ' דפנה ברק-ארז לבית המשפט העליון הוא צעד מבריק. לא רק שדפנה אישה ראויה באופן יוצא דופן לתפקיד זה, אבל עצם המינוי מחזיר לרבים באיתנו, ולו במעט, את אמוננו במערכת הציבורית. דפנה, המשיכי בדרכך המקורית והאמיצה".

הצטרפו לברכות הנלהבות פרופ' אורן יפתחאל, יו"ר הנהלת 'בצלם', חבר הנהלת מרכז אדווה לשוויון וארגוני שמאל נוספים; ח"כית מרצ לשעבר ענת מאור; פרופ' גליה גולן פעילת 'שלום עכשיו', 'בת שלום' (מארגוני הקרן לישראל חדשה), מרצ ועוד ארגוני שמאל; וזהו רק מידגם מייצג.

כל זה לא הפריע לנאמני הממשלה הימנית ביותר בישראל, לחגוג נצחון מדומה, שעוד אחד כזה ואבדנו. השרים גלעד ארדן וגדעון סער התלהבו מן "הבחירה המצויינת", ואפילו משפטנים מובהקים התפייטו: ח"כ עו"ד דודו רותם קבע כי "כל הארבעה הם שופטים טובים, ציונים ונאמנים למדינה", והמשפטן הבכיר ד"ר חיים שיין, לשעבר חבר ביה"ד העליון של הליכוד, פסק כי זכינו ל"בחירה מוצלחת של שופטי העליון".

ככה זה כשמכהנת 'ממשלת ימין' שיש לה שתי ידיים שמאליות.

יותר לפיד מלפיד

אותו שמאל-מרכז אשכנזי, חילוני, ברובו חף מרגש לאומי, ששולט ללא מצרים במערכות המשפט והתקשורת, מסתער עכשיו גם על המערכת הפוליטית, שבה מצא את עצמו ואת מפלגותיו קדימה, העבודה ומרצ, במיעוט מזהיר, ולאחר ששתי נסיכות השבט, ציפי לבני ושלי יחימוביץ, אינן מסוגלות כנראה להבטיח את הסחורה.

אז החל משבוע זה יש נסיך חדש ומבטיח ל'שבט הלבן', יאיר לפיד, שהשליך את המסכות מעל פרצופו והפך בין לילה ל"התקווה הגדולה של החילוניים", כפי שהוגדר בעמוד הפייסבוק שנפתח לכבודו. האיש שבמשך שנתיים שלוש ניצל בציניות את הפריים-טיים שהמדינה העניקה לערוץ 2, כדי להתחבב על עוד ועוד קהלים, לחדור לכמעט כל בית בישראל, ולהיות מול הצופה 'הבחור הטוב' של השכונה, מצא כי הגיעה העת להסיר מסכות שקיבל חינם מן המדינה.

הפוליטיקאי בחליפת מגיש הטלוויזיה, ששיקר במצח נחושה כל אימת שנשאל אם פניו מועדות לפוליטיקה, החל, כצפוי, להמריא מרגע שזינק לזירה הפוליטית. תוך שעות ניבאו הסוקרים לפוליטיקאי החדש, איש הימין החברתי והשמאל המדיני, כי ישחזר את ההישג ש

הפוליטיקאי בחליפת מגיש הטלוויזיה, ששיקר במצח נחושה כל אימת שנשאל אם פניו מועדות לפוליטיקה, החל, כצפוי, להמריא מרגע שזינק לזירה הפוליטית. תוך שעות ניבאו הסוקרים לפוליטיקאי החדש, איש הימין החברתי והשמאל המדיני, כי ישחזר את ההישג של אביו ויקטוף בין 15 ל-20 מנדטים בבחירות הבאות

ל אביו ויקטוף בין 15 ל-20 מנדטים בבחירות הבאות.

לכאורה אין לימין מה לדאוג. דווקא טוב שהוא יכרסם בכוחן של קדימה, העבודה ומרצ ויעמידן ככלי ריק. הבעיה היא, שהואיל ו'מפלגת יפי הבלורית והתואר' מאיימת לסחוף גם מן הליכוד קולות צפים שאינם נטועים בימין האידיאולוגי, יצטרך הליכוד להשמאיל ולהוכיח שהוא יותר לפיד מלפיד.

נתן לכך ביטוי השר מיכאל איתן, לשעבר איש הגרעין האידיאולוגי של הליכוד וכיום ממובילי הליכוד שמאלה: "אותם מנדטים שחזרו לליכוד ב-2009 מקדימה, אינם נאמנים לליכוד. הם יכולים בפעם הבאה לא להצביע לליכוד, אם הליכוד לא ישים דגש על ערכים ליברליים ודמוקרטיים".

וזו בדיוק הבעיה של הימין. כדי לרצות אותם עשוי הליכוד להפוך ליותר לפיד מלפיד.

למעשה, כבר תקופה ארוכה שממשלת הליכוד מתפקדת כמי שמחזרת אחר הקולות הנודדים בינה לבין לפיד. ממשלת ימין שמתעלמת במפגיע מבניית עשרות אלפי בתים לא חוקיים ע"י ערבים, ביו"ש ובגליל ובנגב, אבל מתחייבת בפני ביהמ"ש העליון לגרש מתיישבים יהודים מקרקעות, שאין אדם בעולם כולו המסוגל לטעון לבעלות עליהן, איננה ימין. ממשלה שזרועותיה מאשימות בריגול (שהומר אחר כך לסתם דיווח על תנועות צה"ל) חבורת נערי חסמבה, שבסך הכל נלחמים נגד גירוש משפחותיהם מבתיהם, אבל לא רואות פעילות זהה של מעקב אחר תנועות צה"ל ביו"ש, שמבצעים ארגוני השמאל הקיצוני, איננה יכולה להיקרא ימין.

ממשלה שמתעלמת מהתפרעויות מתמשכות של עבריינים ואנרכיסטים בבלעין ובנעלין, אבל מתרגשת מכמה משובות נעורים של נערים אוהבי העם והמולדת, מוציאה נגדם צווי הגליה ואף מנהלת מסע שיסוי נגדם, אינה יכולה להיות ימין. ממשלה שחובקת ידיים מול גלי המסתננים האיסלמים המציפים ברבבותיהם את ערינו, אינה ימין. עם ממשלת ימין שכזו, בעלת שתי ידיים שמאליות, מי צריך בכלל את לפיד, שמלאכתו נעשית בידי אחרים?

כך שאתם יכולים להירגע, חברים יקרים מן הליכוד. כבר מזמן מתפקדת הממשלה על תקן של ממשיכת מורשת לפיד.

לסיום, ראוי לחזור אל הנושא שבו פתחנו. לפני שזינק לזירה הפוליטית, כינס לפיד בליל שבת האחרונה את 'החווה' שלו כדי לבשר להם על החלטתו. מי נתגלה ב'פורום החווה' של לפיד כמנטור (החונך) הבכיר של לפיד? אהוד אולמרט, המואשם כיום באחת מפרשיות השוחד היותר חמורות בכל תולדות המדינה, שתוגבר בכמה מחבריו הטובים, שהם גם ידידיו של לפיד. אמור לי מי חבריך, יאיר לפיד, ואומר לך מי אתה.