התורה וההלכה מחייבים אותנו להכיר תודה מיוחדת לבורא העולם לא רק על השפע והעידון הגסטרונומי המצוי בפירות אלא אף על ההנאה הויזואלית והאסטטית שהם גורמים לנו. משום כך ההלכה הידועה: "אמר רב יהודה: מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמלבלבים אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, להתנאות בהם בני אדם".

לפיכך, משום חובת הכרת הטוב אותה הזכרנו לעיל ומשום התדמות האדם כמדבר אל הצומח – מצינו הקבלות רבות בתורה ובחז"ל בין האדם לבין הצומח, מקורות רבים ומגוונים. בתורה מצאנו: "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ השדה" - (דברים כ'). בכתובים מצינו: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות א-להינו יפריחו".

על פסוקי התהילים הללו מצינו מדרש מלבב: מה התמרה הזאת לבה מכוון למעלה, כך ישראל לבם מכוון לאביהם שבשמים. דבר אחר, מה התמרה הזו יש לה תאווה, כך ישראל תאוותן להקב"ה. אמרו רבותינו, מעשה היה בתמרה אחת שהיתה בחמתן, ומרכיבין אותה ולא היתה עושה פירות. אמר להם דקלי אחד, תמרה זו היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה. הלכו והביאהו ממנה, מיד עשתה פירות. כך תאותן של ישראל להקב"ה. אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים, כך ישראל? תלמוד לומר, "כארז בלבנון". אמר רבי תנחומא, שאלתי אותה את רבי הונא, ואמר לי, ראינוה בבבל וממנה כלים ושלחנות ומנורות. אי מה ארז אין עושה פירות, כך ישראל? תלמוד לומר, "תמר" - מה תמר זו עושה פירות, כך ישראל. אי מה תמר זה אין גזעו מחליף, אף ישראל כן? תלמוד לומר

מעניינים מחקרים שנעשו לאחרונה בה הגיעו חוקרים מסוימים למסקנה כי הצמח "מרגיש" ואף סובל כאשר כורתים אותו שלא לצורך

, "ארז" - מה ארז גזעו מחליף, כך ישראל. ומה הארז שבלבנון שרשיו מרובין למטה בארץ ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כן ישראל שתולים בבית ה' ועתיד הקב"ה לקבץ אותם מארבע כנפות הארץ. וכגן שהוא נטוע מערוגה לערוגה, כך ישראל. וכך עתיד הקב"ה ליטע אותם מארץ טמאה אל ארץ טהורה, שנאמר, "שתולים בבית ה'" – (מדרש תהילים).

"אותה שעה נטלו הקב"ה לאדם הראשון והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו :ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם: וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". במדרש זה רמוז הקשר בין האדם לבין הצומח (קהלת רבה ז', כ"ח).

כך גם בגמרא: "מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: אילן, אילן במה אברכך? אם אומר לך, שיהו פרותיך מתוקים, - הרי פרותיך מתוקים! שיהא צלך נאה, - הרי צלך נאה! שתהה אמת המים עוברת תחתיך, - הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא: יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך! (בבלי תענית, ה, ע"ב).

מעניינים מחקרים שנעשו לאחרונה בה הגיעו חוקרים מסוימים למסקנה כי הצמח "מרגיש" ואף סובל כאשר כורתים אותו שלא לצורך. ביטוי לכך מצאנו גם בפרקי דרבי אלעזר ל"ד: "שעה שכורתין את עץ האילן שעושה פרי, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע".

גם השירה מוצאת את ביטויה בצומח כגון "אז ירננו כל עצי יער" ו"שירת העשבים" וכיו"ב עוד רבים בכך גם בא לידי ביטוי הקשר בין "שבת שירה" הנופל תמיד בסמיכות ל"חג האילנות".

(מתוך העלון 'שבתון')