ביום שני האחרון, עמדה משפחה מופלאה ללוות את אם המשפחה מרגלית ע"ה בדרכה האחרונה. היה זה בדיוק חמש שנים אחרי שהבן והנכד של אותה משפחה נפטר בגיל צעיר, לאחר שסבל כל חייו מאוטיזם קשה. כמו המשפחה הזו, עוד אלפי משפחות בישראל מתמודדות מדי יום עם הקושי האדיר של גידול ילדים פגועים. אלא שהמשפחה הזאת, משפחת אלמוג, הפכה את הקושי למסע מופלא ששינה את חייהם ואת חייהם של אלפים רבים.

את האלוף במיל. דורון אלמוג, את רעייתו דידי ואת אמה, מרגלית לבית הד, זכיתי להכיר במסגרת עמותת על"ה. המשפחה התוודעה אל העמותה בעקבות הולדת הבן, ערן, אשר נולד כשהוא סובל ממחלת 'קסטלמן' הקשה. משפחת אלמוג עטפה את ערן באהבה גדולה כל חייו. הם עמדו לצדו גם כשידעו שהוא לעולם לא יידע להשיב להם אהבה. כשדורון פשט את מדיו, אחרי שירות ארוך ומפואר בצבא ההגנה לישראל, הוא קיבל על עצמו להקדיש את כל כוחו וכישוריו להקמת מסגרת אשר תיתן מענה אמיתי ומקיף ללוקים במחלה זו ובתופעות אחרות של פיגור שכלי קשה – כפר טיפולי מתקדם, שמכיל בתוכו את מיטב הידע המקצועי ואת מלוא החום שהלב האנושי יכול להעניק.

דורון ודידי התמסרו להקמת הכפר הטיפולי בכל מאודו, כשהם סוחפים רבים איתם בהתלהבות אין קץ ורותמים עוד שותפים רבים ויקרים להקמת הכפר. במשך שנים ארוכות פעלו ללא ליאות, בארץ ובחו"ל, לקידום הקמת הכפר, אשר משלבת בתוכה את חזון טיפולי וחברתי, ואת חזון יישוב הנגב המלווה את מדינת ישראל מראשית ימיה.

קשה לתאר את עוצמת הרגשות שאחזו בכולנו ביום שבו נחנך הכפר על"ה נגב. מראה הצעירים והצעירות, שלעולם לא יוכלו להשיב תודה למטפליהם, כשהם מבקשים לבטא את שמחתם בדרכם שלהם, היה זה אירוע מרגש שחוויתי לראות את הילדים ובני משפחותיהם זוכים למה שראוי ומגיע להם.

סביב מיטתה של מרגלית הד עמדו ביום שני אנשים מופלאים, אשר הופכים את מדינת ישראל ואת העולם כולו למקום טוב יותר

דורון אמר פעם, כביכול בשם בנו ערן: "אתה יכול לספר לכולם איזה גנרל מצוין אתה. אבל אני מודד אותך במה שאתה מוכן להעניק לי למרות שלא תתגאה בי אף פעם. אני לא אהיה פרופסור, ולא אעלה לתורה בבר מצווה, ולא אתקבל לקורס טיס, ולא אהיה שי"ן-גימ"ל, לא אתחתן ולא אביא ילדים. אף פעם לא אקרא לך אבא. במונחים של חברה הישגית, אני - הבן שלך - אני כלום, אפס, אוויר. אבל אם תבחר להתעלם ממני, זה לא אומר עלי כלום. זה אומר עליך".

ערן נפטר אחרי שזכה לשהות בכפר רק תקופה קצרה. מרגלית ע"ה – סבתו שכל כך אהבה אותו נפטרה ביום השנה החמישי למותו. ועבורי זה היה סמלי וסימבולי שדמים בדמים נגעו, וקבורתה בחלקת הקבר הצמודה לקבר נכדה אינו מקרי אלא מבטא מהות של קשר דמים רוחני יותר מאשר ביולוגי.

דורון ודידי לאורך ימים ושנים טובות ממשיכים לקיים את צוואתם מדי יום, ומעשיהם מעידים עליהם כאלף עדים. אני רואה בהם מורים ומלמדים בתורת החסד והנתינה לזולת; ההגשמה החיה לציווי הא-לוהי "לא תוכל להתעלם". בודדים הם האנשים אשר מצאו בנפשם את תעצומות הנפש לתרגם את מעקשי חייהם לעשייה ויצירה לא רק למען יקיריהם, אלא למען רבים אחרים.

סביב מיטתה של מרגלית הד עמדו ביום שני אנשים מופלאים, אשר הופכים את מדינת ישראל ואת העולם כולו למקום טוב יותר. הייתה זו זכות גדולה לעמוד במחיצתם. את ההשראה שהם עוררו בי, ואת האמונה כי מול קושי ומכאוב ניתן לזקוף ראש ולהשיב בעשייה חיובית למען האחר, אני מבקש להעביר גם אליכם, הקוראים שורות אלה.