נוהגים לתת צדקה בחודש אדר 'זכר-למחצית-השקל' שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והזמן הטוב לנתינת הצדקה הוא לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, כדי שהצדקה תצטרף לתענית לכפר (מ"ב תרצד, ד; כה"ח כה).
יש שנהגו לתת מחצית מהמטבע המקובל באותו מקום, ויש שנהגו לתת שלושה חצאים מהמטבע, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן לפי מנהג זה יש לתת שלושה חצאי שקלים.
ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל. היינו שווי כסף טהור במשקל של כ- 10 גרם (כה"ח תרצד, כ). ובאמת המשקל המדויק של מחצית השקל הוא 7.5 גרם, ומחירו כיום בבורסה 32 שקלים, ובחנות כ-39 שקלים.
וכל המנהגים כשרים, והמוסיף בצדקה תבוא עליו ברכה.
שאלה: מי צריך לתת זכר למחצית השקל?
תשובה: יש אומרים שמנהג זה שייך לגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל (רמ"א). ויש אומרים שגם נערים מגיל שלוש עשרה צריכים לקיים את המנהג (תוספות יו"ט). ויש אומרים שנכון לתת זכר למחצית השקל גם עבור קטנים (א"ר, מ"ב תרצד, ה). ויש אומרים שנכון שגם נשים יתנו זכר למחצית השקל (כה"ח תרצד, כז). וכך נוהגים כיום, לתת לפחות חצי שקל עבור כל אחד מבני הבית, ואפילו עבור עובר שבמעי אמו.
ואפשר אולי להמליץ לתת שווי של מחצית השקל (39 שקלים) עבור גברים שמעל גיל עשרים ועל כל השאר חצי שקל
ואין לתת זכר למחצית השקל מכספי מעשר כספים, שאין אדם רשאי לקיים מצוות ומנהגים שהוא חייב בהם מכספי מעשר כספים. אבל מי שנהג לתת 'זכר-למחצית-השקל' כמנהג המחמיר, ועתה הוא דחוק וקשה לו לקיים את מנהגו בלא להיעזר בכספי מעשר כספים, רשאי לתת משלו 'זכר-למחצית-השקל' כדעה המקילה, היינו חצי שקל עבור הגברים שמעל גיל עשרים, ואת השאר ישלים מכספי מעשר כספים.
שאלה: האם אפשר שאשה תוציא את חברותיה בקריאת המגילה?
כתבתי על כך בפניני הלכה זמנים טו, ז: "אשה יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובתן. ואמנם יש אומרים, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות, מפני שדין קריאת המגילה לנשים רבות כדין קריאת התורה, וכשם שאשה אינה קוראת בתורה כך לא תקרא לנשים רבות מגילה. ויש אומרים, שכאשר הקריאה נעשית עבור נשים אין מברכים עליה (בן איש חי ש"א תצוה א, כה"ח תרפט, יט). אולם העיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים, שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה, ותברך בתחילה כנוסח הגברים. ואם הן עשר נשים, הקוראת תברך אחר הקריאה את ברכת "הרב את ריבנו".
אמנם לכתחילה, עדיף שנשים ישמעו את קריאת המגילה מגבר, כדי שיצאו לפי כל הדעות. והטוב ביותר, שכל מי שיכולה, תשמע את המגילה בבית הכנסת עם הגברים, שברוב עם הנס מתפרסם יותר".
לסיכום, למרות שמצד דקדוקי ההלכה והידור המצווה עדיף לנשים לשמוע את קריאת המגילה מפי גבר ברוב עם בבית הכנסת, נשים שיש להן שמחה לשמוע קריאת המגילה מאשה, רשאיות לארגן להן קריאת נשים, ואולי אף יש להן בזה הידור, שגם לשמחתן יש משקל בקיום המצווה.
הרחבה מהערה 8: "בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות. והביאו בשעה"צ תרפט, טו. אולם נראה שכוונת שעה"צ להחמיר לכתחילה, כי כתב בס"ק טז, שלדעה העיקרית חיוב נשים כגברים. ובהליכות ביתה (פתח הבית כה) כתב בשם הגרש"ז אויערבאך (הובא בהליכות שלמה יט, הערה ד), שהקשה על הקרבן נתנאל, והסיק שהדין עם הרב טיקוצ'ינסקי שכתב בלוח ארץ ישראל שאשה יכולה להוציא נשים רבות. והסברה של הדעה שבקריאה לנשים אין מברכים, מפני שחוששים לדעה הסוברת שאין מברכים ליחיד (לעיל הערה 4), ונשים נחשבות כיחיד (כה"ח תרפט, יט). ולדעת רוב הפוסקים אין לחוש לזה כלל, וכ"כ ביבי"א או"ח א, מד, ותורת המועדים ע' קנו-קנז, והליכות ביתה כד, ו. אולם נראה בפשטות שגם לנשים יש מצווה לשמוע ברוב עם אלא שאינו חיוב כגברים, מאותו הטעם שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתפילה במניין. וע' בפס"ת תרפט, א.
לדעת רמ"א תרפט, ב, כשאשה מברכת, תברך "לשמוע מגילה", וכ"כ הלבוש, הב"ח ומ"ב תרצב, יא. אולם דעת רוב הפוסקים, שאשה תברך כאיש "על מקרא מגילה". ראשית, מפני שלדעת מחצית הפוסקים הסוברים כרש"י והרמב"ם חיובן כחיוב הגברים. שנית, אף לבה"ג ור"ח, שהן חייבות רק בשמיעה, מ"מ לפי ר"ת, וכך מנהג אשכנז, נשים רשאיות לקיים מצוות כגברים בברכה. ולכן אפשר שלא לחלק בין נוסח ברכת הגברים לנשים. וכך מנהג רוב הספרדים, וכ"כ הפר"ח והגר"א".
עניין ברכת "הרב את ריבנו" מבואר בהערה 17: ברכת "הרב את ריבנו" אינה חובה כברכות שלפניה, אלא היא ברכת שבח והודאה שתלויה במנהג, וכפי שאמרו במשנה (מגילה כא, א): "מקום שנהגו לברך - יברך, ושלא לברך - לא יברך". וכבר נהגו הכל לאומרה. וכתב באורחות חיים בשם הירושלמי, שרק במניין אומרים אותה. והביאוהו הב"י והרמ"א תרצב, א, להלכה. אולם לדעת רש"י ומהר"ם ורדב"ז, אומרים אותה גם ביחיד. וכ"כ בן איש חי תצוה יג. וכן נוהגים ההולכים לפי פסקיו. וכתבו בבאו"ה תרצב, ב, ויבי"א או"ח ח, נו, שהואיל והוא ספק, אין לברך. (ובמיוחד שלבה"ג ומהר"י וויל אף ברכות ראשונות אין לברך ביחיד). והמנהג הרווח שלא לברך ביחיד, והרוצה לברך אין למחות בידו. ויש ספק אם נשים מצטרפות לעשרה (רמ"א תרצ, יח). וכתבו פר"ח ופמ"ג, שהספק הוא רק לעניין צירוף לגברים, אבל מניין נשים מברכות. ואף שיש שנהגו לא לברך, להלכה יש לברך בעשר נשים, וכ"כ במקראי קודש (פרנק) פורים לה, ויבי"א ח"ח או"ח נו, ד. ונראה למעשה שבדיעבד אפשר גם לצרף נשים לגברים, הואיל וממילא רבים סוברים שאף יחיד רשאי לברך ברכה זו".