ימי הפורים נראים בעיני רבים כימים שמרבים בהם בשחוק ובשתייה, במסכות וברעשנים, זמנים שהרצינות וכובד הראש, מהם והלאה. והנה, באים חכמינו זיכרונם לברכה ומורים אותנו שיש בימים אלו עומק ומשמעות, אף מעבר לזמן הניסים שארעו בשושן הבירה.
כך אומר המדרש:" כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים לא יבטל לעולם".
ובכן, מה המיוחד בפורים שאינו קיים בשאר המועדים?
אומרים חז"ל שבעת ההיא, בשושן בירת פרס קיבל עם ישראל את התורה בפעם השנייה, מלבד מתן התורה בהר סיני. אולם יש לשאול, לשם מה בכלל נועדה קבלת תורה בשנית? ועוד, האם גם בשושן התרחש מעמד דומה להר סיני, כשבני ישראל ניצבים למרגלות אחד ההרים שם ומקבלים את התורה? אלא, נראה שכוונת חז"ל היא שישנם שני סוגים של קבלת התורה. קבלת התורה בשושן אינה דומה כלל וכלל לקבלת התורה הר סיני, זוהי קבלת תורה באופי אחר לחלוטין.
בהר סיני, אומר המדרש, הקב"ה כפה על עם ישראל "הר כגיגית". כוונת הדברים היא שהמראות הרוחניים
אמנם, רצון ה' הוא שהאמונה בו תתקיים בחיים הרגילים, בשגרת היום יום, ואף בעת מציאות קשה וסבוכה שהטוב והשלם ממנה והלאה. מציאות שכזו באמת הייתה בשושן הבירה
המופלאים, המלאכים, הקולות והברקים שהופיעו במעמד הר סיני, הביאו את עם ישראל לידי הכרח שיאמינו בבורא עולם. זוהי קבלת תןרה מתוך הכרח וכפייה, משום שאי אפשר שלא להאמין כשנפגשים באופן בלתי אמצעי במציאות רוחנית כל כך.
אמנם, רצון ה' הוא שהאמונה בו תתקיים בחיים הרגילים, בשגרת היום יום, ואף בעת מציאות קשה וסבוכה שהטוב והשלם ממנה והלאה. מציאות שכזו באמת הייתה בשושן הבירה.
עם ישראל נרמס אז תחת שלטונם של אחשוורוש והמן, והישועה נראתה רחוקה עד מאוד. מי שהציל את המצב היו אסתר ומרדכי, שבחזונם, באמונתם ובתושייתם השכילו לראות את יד ההשגחה העליונה בימי חשכה אלו מפלשת את דרכה במסתרים, ופעלו מתוך כל להבאת הישועה לעם ישראל כולו. אמונה זו של מרדכי ואסתר היא מודל לאמונת אמת שדבקה בערכיה על אף הסתירות הקיימות, לכאורה, מצד המציאות.
אם כן, כאן מתרחשת קבלת תורה מסוג אחר לגמרי. כשעם ישראל דבק בחזון האמונה גם בזמנים כאלו של חושך וקדרות, הסותרים לכאורה את השגחת ה', בא לידי ביטוי הקשר השלם שלו אל התורה והאמונה. לא רק קבלת תורה מתוך כפייה, אלא מתוך רצון ובחירה, המאפשרים לנו להיאחז באמונתנו גם בזמני משבר, כשהישועה לא נראית באופק, ולגלות בתוכם את ההשגחה העליונה הטמונה במסתרים.
"ואמונתך בלילות", כך אנו אומרים בתפילת ערבית בליל שבת. מבחן האמונה הוא דווקא בעת אשר "חושך יכסה ארץ וערפל לאומים", המבוכה גדולה והסתירות מתעצמות.