א - טעם עירוב תבשילין
כאשר יום טוב חול בערב שבת, מצווה להניח בערב יום טוב 'עירוב תבשילין', שעל ידו מותר לבשל ולאפות מיום טוב לשבת. 'עירוב התבשילין' הוא תבשיל שמייעדים מערב יום טוב לשבת, ועל ידו נעשו תבשילי יום טוב ושבת מעורבים, שכן עוד לפני יום טוב מתחילים להכין את תבשילי השבת, ואזי כשם שמותר לבשל ולאפות ביום טוב עבור יום טוב, כך יהיה מותר לבשל ולאפות ביום טוב עבור שבת. והוא גם מערב את מה שבישלו בחול עם מה שמבשלים ביום טוב, ונמצא שכל מה שמכינים לשבת הוא המשך למה שהתחילו בחול. ואמנם מהתורה גם בלא 'עירוב תבשילין' מותר לבשל מיום טוב לשבת, אלא שחכמים אסרו זאת בלא 'עירוב תבשילין', משום כבוד יום טוב וכבוד השבת (ביצה טו, ב).
כבוד יום טוב, שחששו חכמים שאם יהיה מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא שום הגבלה, יקלו ויבשלו גם מיום טוב לחול ויעברו על איסור תורה. וכשיראו שאפילו לשבת אסור לבשל בלא 'עירוב תבשילין', יאמרו קל וחומר הוא שאסור לבשל מיום טוב לחול (דעת רב אשי). כבוד השבת, שיש לחוש שמא מתוך ההתעסקות בהכנת סעודות יום טוב, ישכחו שלמחרת שבת, ויגמרו את כל המנות המשובחות ביום טוב. ועל ידי 'עירוב תבשילין' שצריכים להניח מערב יום טוב, יזכרו במשך כל יום טוב שצריך להשאיר מנות יפות לשבת (דעת רבא). וכיוון שעל ידי 'עירוב תבשילין' מכבדים את יום טוב וזוכרים את השבת, מצווה על כל יהודי להניח 'עירוב תבשילין'.
גם מי שהניח 'עירוב תבשילין' צריך להיזהר לכתחילה לבשל לשבת בזמן שאם יבואו אליו אורחים, יוכלו להספיק ליהנות ביום טוב ממה שבישל לשבת, וכך יצא שאף שעיקר מגמתו לבשל לשבת, יתכן שהבישול יועיל גם ליום טוב. אבל אם לא הספיק להכין את צרכי השבת בעוד היום גדול, יכול לבשל לשבת עד כניסת השבת.
ב - מהו 'עירוב תבשילין'
'עירוב תבשילין' הוא תבשיל שמניחים בערב יום טוב עבור שבת שסמוכה ליום טוב, וכל זמן שה'עירוב' קיים, מותר לעשות ביום טוב עבור שבת את כל מה שמותר לעשות עבור יום טוב.
תבשיל העירוב צריך להיות ראוי לאוכלו עם פת, כדוגמת בשר, דגים, ביצים, סלטים מבושלים, תבשיל אפונים או עדשים וכיוצא בהם, ריבה מבושלת. אבל דבר שאין ראוי לאוכלו עם פת, כגון דייסה, למרות שהוא מבושל אינו ראוי לעירוב (ביצה טז, א; שו"ע תקכז, תקכז, ד).
תבשיל העירוב אינו חייב להיות מבושל בבישול רגיל, אלא גם מאכל צלוי או שלוק או מעושן ראוי לעירוב. ואפילו כבוש ראוי ל'עירוב', שכל כבוש כמבושל. אבל מאכל חי אינו יכול לשמש כ'עירוב' (ביצה טז, ב; שו"ע תקכז, ה).
לכתחילה טוב להניח בנוסף לתבשיל גם פת בשיעור נפח כ'ביצה', מפני שיש מי שסובר שהתבשיל מתיר בישול והפת מתירה אפייה (ר"ת). אבל מצד הדין גם מי שהניח תבשיל בלבד, רשאי לבשל ולאפות לשבת (שו"ע ורמ"א תקכז, ב-ג).
לכתחילה טוב שה'עירוב' יהיה מתבשיל שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת קודש, וטוב שיהיה ב'עירוב' מנה יפה ומכובדת, ואם אפשר טוב לערב על סיר מלא שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת. אמנם מצד הדין אפילו נטל עדשים שנשארו בשולי הקדירה שבושלו לצורך יום חול, יצא ידי חובה (ביצה טז, א; שו"ע תקכז, ו; של"ה; מ"ב ח). ובתנאי שיהיה בתבשיל שיעור כזית (כמחצית ביצה). כשם שתבשיל בשיעור כזית מועיל לאחד כך הוא יכול להועיל לאלפים, אם המניח התכוון להוציא את כולם בעירובו (ביצה טז, ב; שו"ע תקכז, ג).
ג - הנחת 'עירוב תבשילין'
כך הוא סדר הנחת 'עירוב תבשילין': ייטול תבשיל ופת ויברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב". ויאמר: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". מי שלא מבין את הנוסח בארמית יאמר בעברית: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צרכנו מיום טוב לשבת".
בהנחת העירוב על ידי בעל הבית או בעלת הבית רשאים כל בני הבית והאורחים שלנים אצלם ביום טוב ושבת להשתתף במלאכת הבישול והאפייה לקראת השבת. רשאי בעל הבית למנות אחד מבני הבית שיניח את העירוב עבור כולם.
מניחים את העירוב בערב יום טוב, שעל ידי הנחתו זוכרים שאסור לבשל מיום טוב לחול וזוכרים שצריך לשמור מנות יפות לשבת, אבל אם יניח את העירוב לפני כן, זיכרון הדברים הללו ידהה. אולם בדיעבד, גם אם הניח את העירוב זמן רב לפני החג, הוא מועיל. וכן מי שהתכוון להניח עירוב לכמה חגים יחד, בדיעבד עירובו מועיל (שו"ע תקכז, יד).
כל זמן שנותר מתבשיל ה'עירוב' כ'זית' מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צרכי השבת, אבל אם כל התבשיל נאכל עד שלא נותר ממנו כ'זית', אסור לעשות יותר מלאכות ביום טוב לקראת שבת. וגם אם נותרה עדיין הפת שהונחה ל'עירוב', אין היא מועילה, כי עיקר ה'עירוב' הוא התבשיל (שו"ע תקכז, טו; מ"ב ז).
ד - גדול העיר
למרות שמצווה על כל אדם להניח 'עירוב תבשילין', מצווה על גדול העיר, כלומר על רב העיר או רב הישוב, וכן על רב השכונה, להניח 'עירוב תבשילין' עבור כל בני המקום. ועל ידי העירוב שלו יהיה מותר גם למי ששכח או נאנס ולא הניח 'עירוב תבשילין' לבשל מיום טוב לשבת. וכן מי שאינו יודע להניח 'עירוב תבשילין', יכול לסמוך על העירוב שגדול העיר מניח. אבל מי שיכל להניח עירוב ועבר ולא הניח, כיוון שביטל את המצווה להניח עירוב, אינו יכול לצאת בעירוב של גדול העיר. וכן מי ששכח פעמיים רצופות להניח עירוב, בפעם השנייה דינו כמי שלא הניח בפשיעה, ואינו רשאי לסמוך על העירוב של גדול העיר. אבל מי ששכח פעם אחת, ובפעם הבאה זכר, ושוב שכח, אינו נחשב כפושע והעירוב של גדול העיר מועיל לו.
כדי שהעירוב יועיל לכולם הוא צריך להיות שייך לכולם, לשם כך צריך לעשות פעולת קניין. כלומר הרב צריך לתת את תבשיל-העירוב לאדם אחר, שיגביה אותו טפח כדי לקנות אותו עבור כולם. ואז, כאשר תבשיל-העירוב שייך לכל בני העיר, יקח הרב את העירוב, יברך עליו ויאמר: "בדין עירובא יהא שרי לנא ולכל בני העיר הזאת לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". לכתחילה טוב שיעשה את הקניין אדם גדול שאינו סמוך על שולחנו של הרב, ובדיעבד אפשר שאשתו של הרב תגביה את העירוב טפח ותקנה אותו עבור כל בני העיר (שו"ע שסו, י; תקכז, י-יא).
העירוב של הרב מועיל לכל מי שנמצא בתחום שבת, ואפילו מי שלא ידע בעת הנחת העירוב שכיוונו גם עליו, כל שנודע לו ביום טוב שהרב הניח עירוב עבור כולם, יכול לבשל לשבת על סמך העירוב שהרב הניח. אבל מי שמחוץ לתחום שבת, אין העירוב מועיל לו, מפני שהרב אינו מכוון עליו, הואיל ואינו יכול להיות שותף בפועל בעירוב, היינו שאינו יכול לבוא לאוכלו (שו"ע תקכז, ח-ט).
במקום שידוע שהרב מקפיד להניח תמיד עירוב עבור כולם, יכול מי ששכח לסמוך על כך בלא בירור נוסף, שחזקה על הרב שזכר להניח עירוב עבור כולם, ואם ישכח יודיע זאת ברבים, כדי שלא יטעו לבשל על סמך העירוב שלו (רמ"א תקכז, ט).
בנוסף לרב המקום, גם כל תושבי המקום יכולים להניח עירוב עבור כולם, כדי שאם הרב ישכח, יוכלו לברר האם יש אדם נוסף שהניח עירוב עבור כולם, וכשיימצא אחד כזה, יוכלו כל השוכחים לבשל מיום טוב לשבת, והרב לא יצטרך להודיע לכל השוכחים שלא יבשלו מיום טוב לשבת. לשם כך אומרים כולם בנוסח העירוב: "לנו ולכל בני העיר הזאת". אלא שצריך לדעת שכדי שהנוסח אכן יועיל לכולם, צריך שאדם אחר יגביה את תבשיל העירוב טפח כדי לקנותו עבור כולם (מ"ב תקכז, לב; שעה"צ לא).