רבים מאיתנו שקועים חלק גדול מחייהם ב.. הכנות. לדוגמא – נתאר לעצמנו מפיק אירועים, אשר במשך חצי שנה מתרוצץ ומארגן אירוע מסויים: מזמין אורחים, מארגן כיבוד, סוגר תוכנית ומקום וכן הלאה. בסופו של דבר – האירוע עצמו הוא ערב אחד בלבד ואילו ההכנות אליו לקחו זמן ארוך.
כולנו נוהגים לעיתים כך. למשל – שמחות משפחתיות. אנו מתכוננים במשך שבועות ארוכים לערב אחד מרגש ככל שיהיה. פעמים שאנו מרוצים אחר כך לומר לעצמנו בסיפוק - 'היה שווה' ופעמים שתחושה של חוסר סיפוק מחלחלת לליבנו על שהשקענו כה רבות והתמורה הייתה דלה. הסיפוק לא תלוי בגודלן של ההכנות, כי אם ביחס הנכון בין ההשקעה והתוצאות. לשם מטרה גדולה ונשגבת אנו מוכנים להשקיע רבות, ואילו בשביל עניין פעוט שווה להשקיע רק מעט.
לפיכך, ניתן לבחון מטרה גדולה לפי גודל ההכנה המוקדשת לה. והנה, המתבונן בפרשות הראשונות של ספר במדבר צצה לו תמיהה גדולה. התורה מפרטת לפרטי פרטים את סדריו של מחנה ישראל. בתחילה מונים את השבטים, אחר כך את הדגלים, ומפרטים את מניינם וסדריהם. בהמשך את סדרי מחנות הלויים וכיצד ישאו את המשכן, ובפרשת בהעלותך – סדרי המסע
מחנה ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל, הארץ הקדושה בה שורה השכינה, לפיכך לשם מטרה כה גדולה נבנה מחנה שלם לימים ספורים לכל פרטיו ודקדוקיו
, תקיעת החצוצרות וכו'.
והנה, כשאנו בוחנים את משך הזמן בו אמור המחנה הגדול והמסודר להפליא להחזיק מעמד הרי שמדובר בסה"כ ב... ימים ספורים. הרי עם ישראל אמור להיכנס ולנחול את הארץ, ולבנות מקדש, כך שכל המחנה מיועד רק למסע בדרך לארץ. בפועל עם ישראל התעכב במדבר 40 שנה, אך זה בעקבות חטא המרגלים, ואילו במקור היינו אמורים להיכנס בימים ספורים.
"ויסעו דרך שלושת ימים..", "מהלך שלושה ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד".
אם כך כל ההכנות הארוכות מיועדות לימים ספורים בלבד?
אלא, שכפי גודל המטרה כך גודל ההכנות. מחנה ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל, הארץ הקדושה בה שורה השכינה, לפיכך לשם מטרה כה גדולה נבנה מחנה שלם לימים ספורים לכל פרטיו ודקדוקיו.
"הרוצה להכיר את הארי יכירנו ממקום מרבצו". מפרשיות במדבר, נשא ובהעלותך, והכנותיהם הארוכות אנו למדים על גודל מעלת ארצנו הקדושה. ואף אנו, בימים אלה שהציבוריות הישראלית שוב סוערת מסביב ליחס לארצנו הקדושה, נתחזק באחיזתנו בארץ באומץ ובתקיפות, ובזכות זאת נזכה בעזרת ה' לישועה במהרה.