השבוע קראנו מאמר מכמיר לב בחתימת גיא מרוז, עיתונאי ושדר, על-אודות המצוקות הנוראות הפוקדות את תושבי דרום תל אביב והישובים האחרים בארץ (כן, גם הוד השרון), שהמסתננים מסודן ואריתריאה התנחלו בהם ומֵסיבים סבל רב לאזרחיהם. "הם הגיעו גם אלינו", מקוננת כותרת מאמרו של מרוז, וכל כולו קינים והגה והי, על הפורענות שמביאים עימם המסתננים.

המאמר באמת נוגע ללב. כל מי שרגיש למצוקות אחיו, לפני שהוא נעשה רגיש למצוקות פולשים זרים, מזדהה עימו. "אדוני ראש הממשלה", זועק מרוז על דפי מעריב ו-NRG (7.6.12). "אנחנו לא מסוגלים להכיל יותר את המסתננים. צא לרחובות וראה את חלום הבלהות. אתה לא תאמין למראה עיניך. אדוני ראש הממשלה, המכתב הגלוי הזה נכתב אליך, כי רק אתה יכול. אתה שהצלחת להתל בכל יריביך הפוליטיים, אתה שהבאת עולם שלם להתאגד נגד איראן, אתה שלמרות המחאה נותרת האיש הכי פופולרי בארץ, אתה היחיד שיכול להחזיר לעם שלך את האמון בעצמו".

וכך, לאורך מאות מלים, מתחנן מרוז בפני ראש הממשלה שיעשה משהו לסילוק המסתננים. "אדוני, אתה מכיר את המספרים. בעוד שורות אלה נכתבות חצו את הגבול עוד כמה מאות מסתננים טריים. בשעות הקרובות הם יעשו צ'ק-אין במתקן סהרונים, יקבלו בגדים ונעליים ויעלו אחר כבוד להסעה למרכז...

"אדוני, עד שתהיה גדר, הגיע הזמן לחומת מדיניות בצורה. נכון, התבשרנו השבוע שנתת הוראה לגרש עשרות אלפים. זאת יופי של כותרת, אבל איך? מתי? את מי?

מדינת כל פראייריה

ומרוז ממשיך: "אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המציאות הזו, אנחנו לא מצליחים להכיל אותה ואותם, ואתה יודע מה, אנחנו גם לא צריכים.

 "כותב שורות אלה ורעייתו היו מהפעילים הצעקניים ביותר נגד גירוש ילדי העובדים הזרים. דווקא משום כך אני צועק היום בקול גדול: 'לא עוד'.

"לא עוד שטיפת רחובותיהם וחייהם של אזרחיך החלשים ביותר, במי שבשורה התחתונה, ובלי שזו תהיה אשמתם, מביאים להזניית שוק התעסוקה; לא עוד פחד, שמוציא את המפלצת החשוכה ביותר גם ממיטב בנינו.

"כדי להבין מה קורה כאן חייבים פשוט לראות, מקרוב, את המעיים המדממים של החברה הזאת... רק בידיך לעצור את הדימום. אנא ממך, לבש ג'ינס, חולצת טריקו, כובע קסקט ומשקפיים וצא לרחובות תל אביב.

"פשוט תעבור שם, אתה לא תאמין למראה עיניך. זה עולם אחר, זאת מדינה אחרת, מציאות שמנצחת כל חלום בלהות. תעבור שם, ודמעות יציפו את עיניך כפי שקורה לכל מי שאוהב את המדינה שבה הוא חי. ואגב, הם מגיעים לכאן כי הם יכולים. נקודה. הם כאן כי סיפרו להם שזאת מדינת כל פראייריה, ועכשיו גם הם קורבן...

"להיות תושב בשכונות דרום תל אביב היום פירושו לא לחיות באמת. חיי הקהילה, שהיו הגאווה הגדולה של השכונות, אינם. פשוט לא יוצאים מהבית. וכשכן יוצאים, פוגשים את הקיצוניים מלבי השנאה, שאת רובם גם אתה ודאי היית בוחר להוציא מחוץ לחוק.

"השבוע סיפרה לי חברה ש'הם הגיעו גם אלינו, להוד השרון'. בחשש לא מבוטל היא אמרה את המשפט הזה, כי מדובר באחת הנשים הנאורות שהכרתי. אבל הם הגיעו גם אליה, ופתאום, כשלאיום יש צבע שונה וכל כך קל לסמן אותו, אתה הופך ברגע לכל מה שחינכת את ילדיך לא להיות. אדוני, אנחנו לא יכולים יותר".

"מפחיד, מסית, גזען"

נוגע ללב, לא? זה באמת יכול היה לעורר הזדהות עם הכותב, אלמלא היתה עמדתו הפוכה ב-180 מעלות לפני שנתיים, כשח"כ יעקב כץ (כצלה), ח"כ מירי רגב ואחרים, ראו כבר אז את מימדי הנחשול המתרגש. כשהיו אז כאן 'רק' 25,000 מסתננים, הם התריעו כנגד התמשכות השטפון. כצלה הציע להקים עיר פתוחה בנגב למסתננים, שימנעו מהם עבודה, ובכך תימנע זליגת מסתננים נוספים ארצה.

אבל אז נהג מרוז אחרת. "אתה בושה לעם ישראל ולמדינה היהודית", הטיח מרוז, בחמת זעם, וטען כי הצעתו של כצלה היא פשיסטית-נאצית.

אין לנו כמובן טענות אישיות נגד מרוז. הוא נהג בפרשה זו ככל חבריו. כל עוד הצרה אינה מגיעה עד ספי דלתותיהם של אבירי השמאל, שוחרי זכויות האדם, הם יכשירו את השרץ בק"ן טעמים ויילחמו עד טיפת דמו האחרונה של האזרח מדרום תל אביב למען זכויות המסתננים. כאילו שלאזרח בדרום תל אביב ובאילת, בערד ובשאר השכונות שנכבשו בהליכה, אין שום זכות – לא לבטחון אישי מפני אלימות וגזל, אונס ושוד; ולא לתעסוקה במקומות העבודה שנתפסו ע"י זרים. אבל ברגע שזה מגיע לפתחה של חברתו הנאורה של מרוז, בהוד השרון, היא הופכת, כעדות מרוז, לכל מה שחינכה את ילדיה לא להיות. הנאורה מהוד השרון סולדת מהם, כמו חבריה הנאורים ברמת אביב ובכפר שמריהו, בקיסריה ובקיבוצים, שלא יתנו דריסת רגל למסתנן סודני בחצר ביתם.

על מנת להבחין בגודל הצביעות נחזור לשידור העימות כצלה-מרוז באולפן ערוץ 2, ב-23.3.10. המנחה סיוון רהב-מאיר הציגה קטע מן המיסמך שחיבר כצלה לפתרון הבעיה: "הקמת עיר מסתננים ליד גבול מצרים, שתיבנה ע"י השוהים הלא חוקיים מאפריקה, ורק בה הם יורשו לגור; העסקתם בעבודות יזומות שיכבידו עליהם, וכך הם לא ייעצו לקרוביהם לבוא בעקבותיהם".

מרוז: "אני מתבייש שהאיש הזה יושב בבית המחוקקים הישראלי. אני מתבייש שאני והוא מאותה דת. אני חושש שאולי הוא מסתנן גרמני. אני לא מבין איך אפשר להעלות מסמך כל כך מזעזע. האיש הזה רוצה לסגור אנשים בעיר בדרום שלא יוכלו לצאת, ולשלוח אותם לעבודות כפיה".

 כצלה ניסה להסביר שאין מדובר במחנה מעצר סגור, אבל מרוז המשיך: "אתה מפחיד, אתה מסית, אתה גזען חשוך. אתה בושה לעם הישראלי ולמדינה היהודית. אתה לא יהודי. לא יכול להיות שאתה יהודי... תשים שם גדר ותסגור את הגבול אבל אל תציע לירות בהם בלילה... אז בוא נשים גם שלט: 'העבודה משחררת!'".

"חלילה מלהחזירם לגולה"

מרוז המשיך מרוז להשתלח: "להציע לירות בהם בלילה – וזה מה שהוא מציע – ולשלוח אותם לעבודות שימררו את חייהם כדי שיספרו לחבריהם בגולה [בגולה? לא נסחפת, גיא? סודן ואריתריאה הם גולה מבחינתם?] לא לבוא הנה, זו הצעה פשיסטית נאצית מסוכנת".

עכשיו, אחרי שנתיים וחודשיים, נפקחו עיניו של מרוז מול המציאות הכואבת. נגמרו החלומות. יש אמנם גם כיום פעילי שמאל קיצוני, שחולמים להציף אותנו במסתננים איסלמיים על מנת להפוך את מדינת היהודים למדינת כל מסתנניה, המדינה ה-56 ברשימת המדינות האיסלמיות בעולם. אבל הם נדחקו הצידה. ה'מיין סטרים' של השמאל מתחיל להבין את גודל הצרה, מול סכנת הסתערות הסודנים על חצרותיו ובנותיו.

גיא מרוז, בניגוד לרבים מחבריו המתיפייפים, גילה אומץ לב אזרחי ואישי, בהבעת עמדתו החדשה. אבל יכולתָ, מר מרוז, לחסוך לעצמך כבר אז את הסבל והחרדה דהיום, אילו במקום להפגין אז נאורות מזוייפת, שדחקה בך לגלות רחמים על עבריינים, היית מתייצב לצידו של כצלה, במאמץ להציל את המדינה מלפיתת החנק של העבריינים מאפריקה.

ואגב כך שוב מסתבר שלא רק בסוגיית המסתננים נחשף השמאל כמי שלוקה בתיסמונת ההצתה המאוחרת, מתוך ראיה נאיבית, דון קישוטית, של המציאות. כך היה בהסכם אוסלו השגוי להחריד שהותיר בחוצותינו 1,500 גוויות מדממות, כך היה בבריחה המשפילה מלבנון וכך בגירוש המתיישבים מגוש קטיף ומצפון השומרון, ועוד. מתי הם יבינו שחלומות באספמיה אינם מדיניות?

ומילה לאחרונה לגיא מרוז: אחרי שכבר חזרת בך, ביושר רב, מן ההגנה הסוחפת על המסתננים, האם לא היה נכון יותר היה להוסיף בשולי מאמרך עוד שלוש מילות התנצלות בלבד: "סליחה, כצלה, צדקת!"?

בדיוק אז נגמר לך הדיו???