חז"ל העמיקו לחדור לנבכי הנפש של המרגלים ומצאו שם נגיעות אישיות שהביאו להתנגדות לעלייה לארץ. כך אמרו בזוהר (תרגום): "מדוע נטלו עצה זו, אלא אמרו אם יעלו ישראל לארץ יעבירו אותנו מלהיות ראשים, וימנה משה ראשים אחרים" (ח"ג קנח,א). וכתב על זה בעל 'אם הבנים שמחה': "כמו כן הוא בזמננו, אפילו רבנים ורביים חסידיים, לזה יש רבנות טובה, ולזה אדמורו"ת טובה, ולזה עסק טוב או פאבריק (מפעל) טוב... אם ילכו לארץ ישראל יתרופף מצבם (עמ' לח).
עוד הביא שם שהרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל היה מוכיח מי שמדבר סרה בחלוצים, והיה אומר שהארץ תחזיר אותם למוטב. והוסיף שט"ז באלול הוא תענית צדיקים, שבו מתו המרגלים. והקשה המג"א, הא כתיב "באבוד רשעים רינה"?! ותירץ השל"ה שהיו צדיקים. "הרי דאפילו צדיקים יכולים להיות מרגלים" אמר הרב זוננפלד.
ר' אליהו מגרידיץ (שבשו"ת 'נפש חיה' כתב עליו שהוא מלאך ה' צבאות) כתב:
ואשרי מי שעושה לישוב ארץ ישראל... יען כי יש לי הרבה סימוכין שמיד אחרי שיהיה מעשה גמור לישוב א"י, תתנוצץ הגאולה. ויש לראות גודל התכלית בזה, שהקליפה גובר גם בצדיקים היותר גדולים, לבטל הטוב הזה, יען שכל כוח הקליפה תלוי בגלות, ובביטול הגלות יבוטל.
הרב יצחק אלחנן, רבן של כל בני הגולה בתקופה שלפני השואה, עודד מאוד עליה לארץ, קניית אדמות ועיבודן. וכך
מי שחושב בגנות הארץ, ואינו מכיר בשבחה, חושב שאינה חמדה, לא יצא ידי חובת ברכת המזון
כתב:
ברוך ה' אלקי ישראל, שהחיינו והגיענו לזמן הזה, כי נתעוררה התנועה בכל עמנו, להשתדל בענין הקדוש של ישוב א"י... ובזכות ההשתדלות הזאת להגדיל ולהאדיר את הישוב הקדוש ע"י עבודת אדמה ומלאכה ע"י צעירים החפצים להנות מיגיע כפם, תחזינה עינינו בהרמת קרן עמנו... ובשיבתנו אל אדמת קדשנו, אשר לוקחה ממנה זה אלפיים שנה, והיה ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאוד.
באגרת אחרת מספר על אגודה שנתייסדה בקובנא, החפצה לרכוש אדמות ולהתנחל בא"י, וסיים: "על כל הענין הקדוש הזה, מוטל על כל איש ישראל לעזור להם".
הארה חשובה כתב האדמו"ר מפילוב. דוד אמר על חטא המרגלים "וימאסו בארץ חמדה". עפ"י ההלכה, מי שלא אמר בברכת המזון "על ארץ חמדה טובה ורחבה" לא יצא ידי חובתו. מי שאינו מכוין, אף הוא לא יצא ידי חובתו. מכאן שמי שחושב בגנות הארץ, ואינו מכיר בשבחה, חושב שאינה חמדה, לא יצא ידי חובת ברכת המזון.