בפרשתנו, מספרת התורה על מחלוקת קורח ועדתו כנגד משה ואהרון.
קורח ואנשיו מקהילים את עם ישראל נגד משה ואהרון, בטענה שהם מתנשאים על עם ישראל במנהיגותם.
מחלוקת לשם שמים מחלוקת שביסודה רצון טהור לבירור האמת, הנובע מתוך הבנה שהאמת היא בעלת צדדים רבים, ורק ליבון הדעות מאפשר את פיתוחה
בכך ממיטים קורח ועדתו אסון כבד על העם כולו.
ולכאורה יש לשאול-מדוע רואה התורה בעצם המחלוקת עניין שלילי? הרי רק ע"י המחלוקת ניתן לבצע בירור בין הדעות השונות, דבר המאפשר לאמת להיות ניכרת יותר ואף לצאת לאור בטהרתה.
ובאמת, חז"ל מלמדים אותנו שישנו הבדל יסודי בין מחלוקת שהיא לשם שמים שאכן "סופה להתקיים", למחלוקת שאינה לשם שמים, ש"אין סופה להתקיים".
מחלוקת לשם שמים מחלוקת שביסודה רצון טהור לבירור האמת, הנובע מתוך הבנה שהאמת היא בעלת צדדים רבים, ורק ליבון הדעות מאפשר את פיתוחה. זוהי מחלוקת הראויה להתקיים, כמחלוקת הלל ושמאי- שני גדולי התנאים אשר שיטות ודפוסי חשיבתם היו שונים בתכלית, ויחד עם זאת אהבו זה את זה, מתוך הבנת הערך בגילוי כל צדדי האמת."שבעים פנים לתורה".
לעומת זאת, מחלוקת קרח ועדתו (שימו לב- לא 'קרח ומשה'...) היתה צורך השגת מטרות אישיות ולא למען בירור אמיתות של השקפות עולם וחיים. מחלוקת כזו עשויה לפגוע נואשות בלכידות החברה ובחוסנה, ולכן אין סופה להתקיים.