הנושא של חינוך נפרד ומעורב הפך בציבור הדתי לאומי לרגיש וחם, ומוקד למאבקים פנימיים בקהילות שונות.
הממ"ד, הממ"ד מלכתחילה, תלמודי התורה, והגרעינים התורניים הפכו את הנושא לסימבול המסמן קהילות ויחידים.למרבה הצער לגורם מפצל ומפריד, במקום ללכד ולאחד. בשטח, סביב נושא זה, נעשית דה-לגיטימציה של כל מי שלא חושב כמוני, ובשם עמידה על עקרונות ננקטים פעולות כוחניות ועקשניות.
כאשר הנושא עולה במיגזר הדתי לאומי, סף הסבלנות והסובלנות הוא נמוך , ומצטרף לגורמים חברתיים אחרים המחלישים את המיגזר. כל זאת על רקע הרעש אשר פרץ לתודעת התיקשורת בנושא הדרת הנשים, שירת נשים, ושאר התיחסויות מיגדריות המפרידות בין הציבור הדתי לחילוני.
בקיצור, לא משהו שתורם לבריאות הנפשית ולאווירה החברתית, ובוודאי לא בימי הקיץ החמים.
בתקופתנו, כאשר מצוקת הצעירים בולטת, ומתאפיינת בקשיים במציאת בני זוג, רווקות מאוחרת או נישואי בוסר, אחוז גירושין גדל והולך, נשאלת השאלה מה ניתן לקשור ולייחס לחינוך הנפרד והמעורב, והאם אין במצב זה כדי לשקף את זרעי הפורענות בחינוך. מצב הצעירים מלמד שלמרות שהיה נדמה שהמשנה של הציונות הדתית היא ברורה, והמסר הערכי חינוכי הוא חיובי וברור, עולה החשש שיש משהו במיגזר המלמד על מסרים ערכיים מבולבלים ומבלבלים, וחלילה מסרים כפולים מצד ההורים, המייצרים תסביכים.
לכן, בחרנו השנה להתייחס לנושא בכנס השנתי של מכון שילה, מתוך מטרה להעלות את הציבור הדתי לאומי כביכול "על ספת הפסיכולוג", ולומר לציבור "תרגיעו", כלומר להעביר מסר מרגיע שאמנם מדובר בנושא ערכי חינוכי חשוב, אך הנושא מורכב. אין במבנה כזה או אחר כדי להשפיע קריטית על התפתחות האישיות, עתידם של צעירים בתחום הזוגיות, הקמת משפחה ובניית האישיות.
מה שחשוב יותר הוא ה"איך", כלומר אם החינוך נפרד כיצד זה נעשה בפועל, מה המסרים החינוכיים הנלווים, כיצד נבנית הזהות המיגדרית והמינית, ומה מלמדים יחסים בין-אישיים בכלל, ובינו לבינה בפרט. הרבה פעמים נכון לשלוח ילד גם למקום מנוגד לרצון ההורים בנושא נפרד ומעורב, כאשר יש מקום שטוב יותר מבחינת איכות החינוך, רמת המורים, חומרי הלימוד, והאווירה החברתית והרוחנית.
במסגרת האיך יש לתת את הדעת כיצד נין לגבש מסרים ערכיים ברורים, ולמנוע תחושה של בלבול ומסר כפול.
הכנס הוא מנקודת מבט מקצועית, והשאלה הנשאלת מה הציבור הדתי לאומי מצפה מהפסיכולוגים הדתיים שלו. האם הכרעה ופסיקה מקצועית במקביל, כנגד או בעד פסיקות ההלכה של הרבנים. האם שירותי הצלה נפשית לציבור מתסביכיו, או גאולת הנפש בנוסף לגאולת הרוח הדתית, או האם ניתן להסתפק בעמדה צנועה יותר של "בואו נדבר על זה" ולא בואו נריב ונתפלג על זה".
נקודת המוצא שלנו במכון שילה היא הצנועה יותר, של לנסות לדבר, להבין, ללמוד לעומק את האיך והלמה, ובעיקר מה מרגישים התלמידים, ההורים, ובהמשך הבוגרים המתקשים בזוגיות והקמת משפחה.
הדוברים בכנס, הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, הרב אלישע אבינר, ד"ר ברוך כהנא ממכון רוטנברג וג'ב נחמה אבינר קירשנבאום ממכון שילה יציגו מיגוון של דעות בנושא.
הפאנל בהנחיית אמילי עמרוסי, והמשתתפים הסופרת והעיתונאית שהרה בלאו, הרב חיים נבון ממודיעין, הרבנית ענבל מלמד מהר ברכה, וד"ר צבי מוזס מנהל מכון שילה, יספק מן הסתם עניין וחומר למחשבה. בתיקווה ליישום לקראת שנת הלימודים הקרבה.