בפרשתנו, מספרת התורה על בלעם, נביא אומות העולם, אשר מצטרף למאבק כנגד עם ישראל , ויוצא לדרך על מנת לקלל את העם.
התורה מתארת את בלעם כנביא גדול, אשר "יודע דעת עליון"- מבין את רצון ה' בעולם והשגחתו על קורות בני האדם, אך מנצל את גדולתו לרעה, ומשתמש בידיעותיו ובנבואותיו כדי לקלל.
והנה, כאשר אותו מומחה בעל שֵם עולמי יוצא לדרך רכוב על אתונו, סוטה לפתע האתון מן הדרך לשדה. בלעם מכה את האתון ומחזירה לדרך.
אחר כך נלחצת שוב האתון לקיר, ואף רובצת תחת בלעם, ובתגובה לכך ממשיך בלעם להכותה בחמת זעם... מספרת לנ
ש כעת לקיים הערכת מצב מחודשת, ולהרהר שוב על עצם המשימה שלקח על עצמו-לקלל את ישראל
ו התורה כי סירובה של האתון להוליך את בלעם היה מכוון מאת ה', ונועד לגרום לבלעם לשוב ממחשבתו הרעה לקלל את עם ישראל העם הנבחר.
ואולם תמוה הדבר- כיצד ייתכן שבלעם לא שם לב לאותן אותות אזהרה שבסיפור האתון, המחייבים אותו לעצור ולחשוב, ולשאול את עצמו- 'מה קורה כאן'?!
הרי לכל הפחות נדרש כעת לקיים הערכת מצב מחודשת, ולהרהר שוב על עצם המשימה שלקח על עצמו-לקלל את ישראל.
נראה בתשובת הדבר, כי ישנו מנגנון בנפש פנימה, אשר משתדל בחריצות להניא אותנו מלעשות שינויים.
מנגנון זה דוחף אותנו להמשיך בדרך בה הלכנו מבלי לתת דין וחשבון אם אכן היא נכונה, להישאר בריבוע המחשבתי, בקונספציה החמימה והנעימה שהתרגלנו אליה, ולהעלים את עינינו מכל סימני האזהרה המתגלים בדרכנו.
ידידים יקרים-
הדרך לחשיבה יוצרת ומקורית, זו 'היוצאת מהריבוע' ומהקיפאון המחשבתי, היא ע"י עידוד עצמנו לשיח פתוח, להבעת דעה עצמאית, חופשית ככל האפשר