הפרשיות שלפנינו הן פרשיותיה של א"י. בסופן מסופר על בנות צלפחד. בסוגיא זו קובעת הגמרא בבבא בתרא (קיט) שא"י מוחזקת לנו מאבותינו. אין הכוונה רק מבחינת הזמן, אלא שהיא שייכת לנו דרך האבות.
לדבר זה יש השלכה גם לדורנו, שכן נאמר כאן שא"י אינה קנין פרטי ליהודי שבכל דור, אלא קנין כללי לאומה. לכל יהודי מניה בקואופרטיב ששמו 'כנסת ישראל'.
יפה הגדיר זאת הרב סולובייצ'יק זצ"ל: א"י אינה שייכת לכל יהודי ויהודי לחוד, אלא לכלל ישראל כחטיבה אחת ייחודית ועצמית... הזכות של יהודים לא"י אינה בעלת אופי פרטי, יחידי, אלא היא זכותו של כלל ישראל. לי עצמי כפרט אין כל תביעה או זכות על הארץ.
זכותי האישית נובעת מכך שאני חלק מכנסת ישראל וחבר בה, וכיוון שהארץ שייכת לכנסת ישראל, הרי היא שייכת גם לי. מכאן שאין זכות לאף דור לוותר על ירושה זו. דבר זה היה ברור גם למנהיגי הציונות בדור הקודם. 
זכותי האישית נובעת מכך שאני חלק מכנסת ישראל וחבר בה, וכיוון שהארץ שייכת לכנסת ישראל, הרי היא שייכת גם לי
כך אמר בן גוריון, יו"ר הסוכנות היהודית, בנאום בקונגרס הציוני ה-20 בבאזל: לאף יהודי אין זכות לוותר על זכות קיומה של האומה היהודית וא"י. אין לאף גוף יהודי סמכות כזאת. אפילו לכל היהודים החיים היום, אין הסמכות לוותר על חלק אדמה כלשהוא. זוהי זכות השמורה לאומה היהודית בכל דורותיה... האומה היהודית אינה מחוייבת ואינה כפופה לאף ויתור שכזה. זכותינו לאדמה זו, כולה, תקפה ושרירה לנצח, ועד לבוא הגאולה השלמה לא נזוז מזכות היסטורית זו.
על פי זה נקבע גם בכתב המנדט שמסר חבר הלאומים בסן רמו לממשלת בריטניה: בעל המנדט יהא אחראי לכך ששום שטח ארצישראלי לא יינתן לצמיתות או בחכירה לממשלה של מעצמה זרה כלשהיא... היא תעודד תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות... התיישבות צפופה של יהודים על קרקע של אדמות מדינה ואדמות שוממות שאינן דרושות למטרות ציבוריות.
אמנם, יש להזהר מפגיעה בזכויות הקנין של פרטים, וכדברי הרב קוק זצ"ל (במאמרי הראיה 252), בנאומו לכבוד הקק"ל, שעלינו נאמר "ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". אנו עושים צדקה עם כל יחיד, גם מאומות העולם, ואנו שואפים שגם הכיבוש שלנו יהיה בדרך של צדקה,
ולכן: אנו משלמים במיטב כספינו בעד כל שעל אדמה מאדמתנו, אף על פי שמעולם לא פקעה זכותנו מעל אדמת ארצנו הקדושה... והכיבוש שלנו הוא, במקום שאפשר, רק בדרך של שלום ע"י קנין כסף... ושלא תהיה גם לאומות העולם טענה וטינה עלינו.