בפרשתנו, מכין משה רבנו את עם ישראל לקראת כניסתם לארץ ישראל, ומודיע להם כי נגזר עליו למות במדבר ונמנע ממנו להמשיך ולהנהיג את העם בארץ.
בתוך כך, מספר משה רבנו לעם ישראל על ציווי ה' אליו למנות ולהעמיד את יהושע בן-נון להחליפו בהנהגת העם בארץ ישראל: " וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה".
מסבירים חז"ל, שבדברים אלו של משה על יהושע טמון מעין 'תנאי', הנוגע לזכותו של יהושע להנחיל לישראל את הארץ: "כי הוא יעבור"- רק אם יהושע יוביל בעצמו את העם ויתיצב בראשם-רק אז יזכה להיות מי ש" יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ ".
ואכן, בתחילת דרכו כמנהיג העם, יהושע מקיים את חלקו בתנאי. בעת המצור על העיר יריחו, אנו מוצאים את יהושע-מצביא הקרב, ניצב בכבודו ובעצמו בעמדת התצפית כדי לשמור על המחנה, וכאשר הוא מזהה אדם חשוד מתקרב, הוא שואלו: "הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ". ממש רמטכ"ל באפוד קרב הנמצא עם חייליו בעמדות הלחימה...
ומנגד, מוצאים אנו פעם אחת בה יהושע לא עמד בחלקו בתנאי. בקרב הראשון על העיר-העי, יהושע לא יוצא עם חייליו לשדה הקרב והם נוחלים תבוסה קשה.
כשיהושע מלין על כך לפני הקב"ה, הוא נענה בנזיפה- משום שסיבת הכישלון בקרב נעוצה באי יציאתו בראש העם. ובאמת, בקרב השני על העי יהושע יוצא בראש לוחמיו ולבסוף נכבשת העיר בידי עם ישראל.
עשיית הישר והטוב
אומרת התורה בפרשתנו: שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם... וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'..."
לכאורה ניתן לשאול, מדוע לאחר שאנו מצווים לשמור את המצוות, מוסיפה התורה שיש לעשות את הישר והטוב, האם ברשימת המצוות לא כלול היושר והטוב?! נראה שאפשר לענות כך: יתכנו אנשים שיקפידו מאוד על שמירת המצוות אך לא יהיו ישרים.
הכיצד?
הם ידקדקו בפרטי ההלכה, אך יתעלמו מרוחה, ממגמת הטוב והיושר שנדרשים בעת קיום המצווה. ויתרה מכך, מעשים פשוטים שנדרשים מכל אדם אך לא נמצאים בחיובי המצוות, אותם אנשים לא יקיימום, מפני שלשיטתם נכון לעשות רק את המחוייב ולא את מה שהדעת נותנת שהוא ישר וטוב.
על בריות שכאלו אומרים חז"ל שהם בבחינת "נבל ברשות התורה" ובמקום אחר מלמדים אותנו חכמינו, שחורבן ירושלים היה בגלל שדנו בה דין תורה, כלומר, דקדקו אך ורק בדין התורה ללא הבנת המגמה והרוח הכוללת, וממילא לא עשו את הישר והטוב.