חז"ל דרשו על פסוק זה: "חטאו בכפלים – חטא חטאה ירושלים. לקו בכפלים – "כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה". ומתנחמים בכפלים – נחמו נחמו עמי".
אנו מבינים שאפשר לחטוא בכפלים, וממילא להיענש בכפלים, אך מה הכוונה להתנחם בכפלים, שהרי כשאדם מנוחם, מה יש עוד לנחמו?
על הפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", דרשו חז"ל שכיום מברכים על הרעה 'דיין האמת', ואילו על הטוב 'הטוב והמטיב', אך לעתיד לבא – הכל 'הטוב והמטיב'. ואינו מובן, האם לעתיד לבא יהיה רע? אלא שלעתיד לבא ישתנה המבט, ועל מה שברכנו בעבר 'דיין האמת', נברך למפרע 'הטוב והמטיב', משום שנבין איך כל רע הוא חלק ממהלך של טוב.
הקב"ה נקרא 'בעל הנחמות', אף שגם אנו מנחמים, אלא, מסביר השפת אמת, שכשאנחנו מנחמים אנו אומרים שאכן אירע דבר רע, אלא שבעז"ה בעתיד יהיה טוב
כשביקשו האחים להוריד את בנימין האשימם יעקב "למה הרעותם לי לומר לאיש יש לנו אח", והקב"ה מתלונן "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ". אני יושב ועוסק בהמלכתו של בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי?! בסופו של דבר הבינו האחים ויוסף פשר המאורעות, ואז אמר יוסף "אתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה".
הקב"ה נקרא 'בעל הנחמות', אף שגם אנו מנחמים, אלא, מסביר השפת אמת, שכשאנחנו מנחמים אנו אומרים שאכן אירע דבר רע, אלא שבעז"ה בעתיד יהיה טוב. הקב"ה אינו מסתפק בנחמה שיהיה טוב, אלא גם מראה שהיה טוב. וזוהי נחמה בכפלים.
בעולמנו רק ענקים כר' עקיבא יודעים לומר על כל דבר - "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד".
לדברי המהר"ל, "כל הוויה חדשה צריך שתקדם לה הֵעדר". כמו שהזרע חייב להרקב, ורק אז יצא ממנו צמח, כך אי אפשר לבנות בנין גדול חדש על יסודות בנין קטן, ויש צורך להרוס את הישן, ובאמת ההריסה היא תחילת הבנין. זהו שהסביר ר' עקיבא לחבריו כשראו שועל יוצא מבית קדש בקדשים, שהחורבן הוא תהליך הכרחי לצורך הבנין החדש. כשחבריו הבינו זאת, אמרו "עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו". גם הם האמינו לפני כן שתהיה גאולה, אך ר' עקיבא הסביר להם את פשר הגלות, ושהעבר הוא חלק ממהלך של טוב. לכן הגיבו "עקיבא נחמתנו" פעמיים – היה טוב ויהיה טוב.
כל מי שעוקב את סדרי הישוב... יכול לראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח"כ עלייה והתפתחות יותר גדולה... ומזה עלינו ללמוד לקח טוב, שלא להיות נופלים ברוחינו גם מחרדתה של הנפילה הנוראה אשר נפל ישובנו כעת ע"י הרוצחים השפלים... בטוחים אנו שממכתנו הגדולה תצמח רפואה (הרב קוק לאחר פרעות תרפ"ט).