מספרים על האחים הקדושים – רבי אלימלך ורבי זושא, שפעם שוחחו ביניהם, והעלו האחד בפני השני את חששם – שמא כל התחושות הקדושות והמיוחדות שהם חשים בשבת קודש, נובעות רק מדמיונות, ואינם תחושות הנובעות מעבודת ה' אמיתית.
נמנו וגמרו, שכדי לבדוק את דרכם, עליהם להתנהג באחד מימי החול בדיוק כמו בשבת, ואם ירגישו את קדושת השבת הרי שדרכם אינה נכונה, אך אם ירגישו כמו ביום חול, ודאי דרכם אמיתית היא.
ואכן עשו כמחשבתם. באחד מימי החול, לבשו שניהם את בגדי השבת, ערכו סעודת שבת, ואף אמרו דברי תורה בפני תלמידיהם. והנה... הפלא ופלא, שניהם חשו בקדושת השבת. נפלה רוחם של שני הצדיקים, שהרי התברר להם שכל דרכם בטעות יסודה.
נסעו השניים לרבם – רבי דב בר ממזריטש, וסחו לו את אשר בלבבם. אמר להם הרבי: "אם לבשתם מלבושי שבת, הרי בדין הוא שהרגשתם את קדושת השבת, שכן יש בכוחם של מלבושי השבת להמשיך על האדמה את אור קדושת השבת, ואינכם צריכים לח
מטרת המלבושים להמשיך עליו את אור קדושת השבת. מטרת השפע הגשמי להיות לבוש לשפע הרוחני
שוש כלל".
במבט ראשון - האמירה היסודית העולה מהסיפור תמוהה במקצת, שהרי המלבושים מייצגים את הצד החומרי, וכיצד בכוחם להמשיך את האור הרוחני של היום הרוחני בשבוע. אולם, בכך חידושו ויחודו של הסיפור – אכן הרבדים החומריים והרוחניים קשורים זה בזה, והיום הרוחני בשבוע לובש גם אדרת גשמית במאכל ומלבוש, ובכך ייחודנו.
אם נתבונן היטיב בפרשתנו – פרשת עקב, נגלה שנקודה זו חורזת והולכת בכל הפרשה. למרבה הפלא, השכר על שמירת המצוות אינו שכר רוחני או חיי עולם הבא, כי אם שכר גשמי במגוון צורות כך אנו מתבשרים בברכה בפרי הבטן, בפרי האדמה ובעשתרות הצאן. רפואה שלימה מכל המחלות, וניצחון על הגויים אשר בארצנו.ושוב חוזרות ההבטחות על הארץ הטובה.
שיאם של הדברים בפרשית 'והיה אם שמוע' הנאמרת על ידינו מספר פעמים ביום, שבה ההבטחות מפורטות לרמת הגשמים בעיתים והעשב לבהמה. כל ההבטחות הן גשמיות, ואילו חיי העולם הבא מוזכרים רק ברמז המפוענח על ידי הגמרא, המביאה שאריכות הימים כוונתה לעולם שכולו ארוך.
מכאן למדנו, שהתורה מעריכה את העולם הגשמי ורואה בו חשיבות. אמת, התורה גם מצרפת בפרשתנו אזהרה לבל נטעה ונחשוב שעולם זה הוא העיקר. וכך, לכל ההבטחות הללו מצורפת גם אזהרה לבל ירום לבבנו ונשכח את ה' אשר נתן לנו את העושר ואת הכוח לעשות חיל.
על האדם לזכור שמטרת המלבושים להמשיך עליו את אור קדושת השבת. מטרת השפע הגשמי להיות לבוש לשפע הרוחני. לגלות את דבר ה' בעולמנו. וכך מי שיעשה חיל, ויזכור שה' הוא הנותן לו כוח לעשות זאת, יופיע את שם ה' בשלמות.
וכך יצא שכרו בשכרו.