"כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום תשמרון לעשות..." שואלים חכמינו, וכי לא פשוט שיש לקיים את כל המצווה ולא את חלקה בלבד?
ומשיבים לשאלתם, שללמדנו באה התורה, שאם התחלת לעסוק במצווה, גמור אותה! מפני שאין המצווה נקראת אלא על שם גומרה.
מה הלקח ממדרש חז"ל זה? 
הבריות ששות ושמחות לעסוק בתכנונם של פרויקטים ולעיתים אף בהקמתם הראשונית
נראה לומר כך-בנוהג שבעולם הבריות ששות ושמחות לעסוק בתכנונם של פרויקטים ולעיתים אף בהקמתם הראשונית.
ברבות הימים כשהפרויקט כבר עומד על רגליו וכעת יש להמשיך ולנהלו בימים רגילים, ימים אפורים של שגרה ללא שינויים ומהפכות של ראשית המפעל-ההתלהבות והמרץ שכל כך אפיינו את העוסקים בתכנון ובהקמה, שוככים אט אט, וההתנהלות הופכת להיות אדישה, מסורבלת ולא יעילה.
כאן באים חז"ל ואומרים לנו:" אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה"- שהמתמיד ואוחז במלאכה מתחילתה ועד סופה, זוכה שתקרא על שמו, שבכוח רציפות עשייתו גם בימים של בניין יומיומי, הוא מעיד על הקשר האמיץ שיש לו עם אותו רעיון שהגה במוחו, תכנן את ביצועו ואף זכה להביאו לידי גימור.