בכל הדורות כספו יהודים והתגעגעו לזכות לפקוד את קברי האבות והאמהות במערת המכפלה. אנו מוצאים שהנשר הגדול, הרמב"ם, קבע יום טוב למשפחתו ולזרעו אחריו ביום בו זכה "לנשק קברי אבות". ובמשך דורות רבים התקבצו יהודים ואף חרפו נפשם לזכות להתפלל במקום הקדוש הזה.
בדורינו אנו, רבים מגדולי ישראל גם הם מכתתים רגליהם ובאים ממרחקים לזכות לשהות במחיצת האבות הקדושים, לשפוך שיח ותפילה לפני הבורא במערת המכפלה. דוגמאות רבות לדבר, אך בליבי נצורה ושמורה במיוחד דמותו של מאור עיננו רוח אפינו הרב הגדול מעוז ומגדול המאיר לארץ ולדרים עליה באור תורתו וקדושתו, מרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שעל אף עיסוקיו הרבים ראה חשיבות רבה בפקידת קברי האבות והיה מגיע לעיתים למערת המכפלה ופניו מאירות כחמה.
שאם רצית להבין את הפסוק "חכמת אדם תאיר פניו”, הרי שהיית מתבונן במאור פניו הקדושות של מורינו הרב זצ"ל, ומבין גם מבין... ואם רצית להבין מה פירוש "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו", הרי שהיית מתבונן במאור פניו הקדושות של מורינו הרב זצ"ל ורואה מלאך ה' צבאות מהו. ראשו בשמי השמיים בעומק העיון ובאהבת התורה בעוז ובגבורה, ורגליו נתונות על הארץ, לשמח יהודים ולעודדם, (וכפי שבלשונו היחודית היה אומר: “בעד להרגיע אותך"..)
בכל שנה היה מגיע רבינו הצדיק לאמירת סליחות בעשרת ימי תשובה במערת המכפלה, ולפני הסליחות היה דורש בקול חוצב להבות, בלהט ובהתלהבות, במעלת תורתינו הקדושה במעלת התשובה וההתחזקות ביראת שמיים, ובמעלת ארצינו הקדושה הטובה והרחבה. ביחוד היה מאיר כשהיה "שואג" לאבות העולם ופונה אליהם ישירות שיתפללו על עם ישראל וארץ ישראל. וכך, לכל שנה גוון משלה. והיו הדברים שנאמרו מפה קדוש נחקקים היטב בלבבות השומעים, שהרי "מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים".
בשנת התשס"ח, כמעט חצי שנה לפני שאושפז לראשונה, הגיע הרב למערת המכפלה בעשרת ימי תשובה ודרש לציבור בהתעוררות, קרא את דברי הרמב"ם הקדוש בהלכות ע"ז (פרק א' הלכה ג'.) דברים אלו הדהדו באזנינו זמן רב, וכמו היו דברי ציווי להמשך הדרך, כמו אומר היה לנו הרב שימו לבבכם לדברים אלו במיוחד, וקחו עמכם צידה לדרך...
ראוי מאד לחזור על הדברים הנשגבים הללו, לשנן אותם, וללמוד אותם כהקדמה לתפילה במערת המכפלה. וכך לשונו הזהב של הנשר הגדול, שמלמד אותנו על עצמינו, כפי שלמדנו, שכאשר אדם לומד על האבות, בעצם לומד הוא על עצמו.
הבה ננסה ללמוד יחד את דברי הרמב"ם, ולוואי יהיו הדברים נר לרגלינו ואור לנתיבות חיינו. שהרי זהו לימוד "מודעות עצמית". שלא נשכח מהיכן חוצבנו, ונדע לאן מועדות פנינו.
וכך אומר הרמב"ם: “כיוון שנגמל איתן זה, (אברהם אבינו) התחיל לשוטט בדעתו , והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי ע"ז הטפשים. ואביו ואמו וכל העם עובדי ע"ז והוא עובד עימהם, וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם הטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים, ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורותכדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיוון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להרגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן . והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העעולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד.”
ובכן יהודי יקר, כשם שהיה בעולם לפני 3700 שנה ענק שבענקים, אברהם אבינו, שלא נתן לעצמו לטעות אחר טעויות העולם הזה והבליו, כך גם בנו נטועה התכונה הזו, להזהר מסחף יוון המצולה של האשליות כאילו יש איזו קביעות כאן בעולם החולף הזה, אשליות שעלולות להוביל אל באר שחת, כשלא זוכרים את התכלית לשמה באנו לעולם.
ואם לחשך יצרך ואומר לך, ראה נא גם ראה את רוב רובו של העולם, כולם הולכים אחר ההבל, כולם מציבים לעצמם בראש סדרי העדיפויות את ההשקעה בהצלחת העולם הזה, בפיתוח מעמד או קריירה, ברדיפה אחרי כבוד הון ושלטון, בחשבונות פוליטיים כאלו ואחרים, אם כן גם אני אהיה "כמו כולם", דע לך יהודי שמחומר אחר חוצבת. אתה בנו של אברהם אבינו, ש"ידע שכל העולם טועים"! היה חזק, ואל תניח לעצמך לתעות כמו העדר התועה. היה חזק להרגיש את השליחות של אברהם אבינו, שהכריז לאנשי העולם- יש מנהיג לעולם. יש מי שאחראי על כל כדור הארץ, יש אלוקים. ורק אותו צריך לעבוד. אין שום מציאות חוץ מהבורא יתברך. דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא הכל בהשגחת המאציל העליון.
הבה ונהיה מתלמידיו של אברהם אבינו שהיה מלא וגדוש באיכפתיות, להודיע לבני העולם את האמת באומץ רב. היטיב להגדיר זאת רבי נחמן מברסלב בהשמטה שמופיעה בין שני חלקי ספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" על הפסוק בספר יחזקאל: "אחד היה אברהם". “שאברהם עבד ה' רק ע"י שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו... רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו "אחד היה אברהם". וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם ע"י בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום דבר המונעו.. או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם- כאילו הוא יחיד בעולם"...
כך על כל אחד מאיתנו לדעת, לא להתפעל מהרוב. נטועה בנו הדק היטב העמידה על האמת. אי ההשלמה עם השקר הרווח, ותחושת השליחות של אברהם אבינו. “מלמד שהיה אברהם אבינו מקריא שם שמיים בפי כל עובר ושב". ואל תחשוב בענווה פסולה: "מי אני ומה חיי, הרי אני מודע היטב לחולשותי ונפילותי”. דע לך שיש בך כוח! אתה מזרעו של אברהם אבינו, וה' ששלח אותך לעולם הזה שמעלים ומסתיר את האלוקות, נטע בך את היכולת לעמוד איתן מול תאוות העולם הזה, ובכל הקשיים שעוברים עליך להחזיק עצמיך כצור איתן להתבונן על העולם בעיניים של אמונה בה'.
הלואי ונצא מחוזקים מהביקור במערת המכפלה, ונשאל עצמינו בענווה, איך נצא ממערת המכפלה להיות ממשיכי דרכו של אברהם אבינו להפיץ את דבר ה' בעולם, ונזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, שיש בהם עין טובה רוח נמוכה ונפש שפלה.